בלוק כתיבה

אני אוהבת לכתוב. זה מרגיע אותי, משחרר ולעיתים גם מסדר את המחשבות. כתיבה זה אחד הדברים שלמדתי לאהוב, להשתמש בזה ככלי עבודה, הרגעה, ארגון, מיתוג ושיווק וכל יום מתאהבת בזה יותר.

לא תמיד הכתיבה מגיעה בקלות. בתור מנהלת בלוג מאתגר שיש לך בלוק כי אתה מצופה להשמיע את קולך מדי פעם וכמה שיותר מסודר וקבוע – כך תצבור קהל קוראים גדול ונאמן – בהנחה שאתה מעניין (:

יש באמתחתי מצבור נושאים בראש ואני רוצה להקיז אותם על הלבן המרצד מולי. קודם כל חייבת לשתף כמה דברים בנושא מעבר בית – כן כן בישראל וכן כן שוב וכן כן כנראה לא סתם כך קוראים לבלוג שלי- אולי קללה שהנחתתי בעצם נתינת השם מעברים בחיים.

מעבר בית מספר 14

אז לאחר חיפוש מיוזע ברחבי הארץ, תוך שיטוט בערים שונות, בתי ספר שונים, בתים ודירות מכל הסוגים והמינים כולל מתווכים מכל הסוגים והמינים – מצאנו את הבית הבא שלנו ואנחנו חוזרים לעיר הגדולה – אבל במרחק בטוח ממנה. אז מה למדתי מהחיפוש האחרון והפעם בישראל? תנו לי להאיר את עיניכם

כל המתווכים לא אמינים

כל המתווכים אמינים ביותר

כל הדירות השמורות – הן ישנות בטירוף

אם המודעה מלאה במחמאות וכתוב בסוף שמורה- ראו הוזהרתם

שוק התיווך בישראל הוא הכי פרוץ שאפשר- כולם מרוויחים גם פעמיים מהמוכר והשוכר, אם לכם זה נראה הגיוני יש מקומות שהגדירו חוקים מאד ברורים לגבי זה

מודה ששקלתי לרגע להיות מתווכת אם התפקיד שלי הוא להראות דירה ולהרוויח חודש שכר דירה גם אם אני חולקת אותו- אחלה עבודה שבעולם- ולא אני לא צינית

נפלתי באמת על אחלה מתווכים – היה לי מזל או פשוט הייתי מאד מיואשת והם באו לעזרתי

מחירי הדירות בארץ- אמאלה ואבאלה ואמאלה שוב – ואני לא ארחיב רק אשתף ששקלתי להתקפל בחזרה להולנד ברגעי יאוש

אין דבר יותר מייאש מאשר לראות דירות אחת אחרי השנייה במחיר דרקוני- וכולן פח. מה זה הדבר הזה?

תודה לחברות המקסימות שלי שתמכו, בדקו, עודדו אותי בתקופה הזאת – איזה כיף שהתקרבנו פיזית עכשיו

#מושחתיםנמאסתם

נושא אחר אשר מטריד את מוחי ומאמינה שאת כולנו זה השחיתות בארץ. אני לא מתכוונת ליילל ולהגיד שנמאס לי אנו כצרכנים משפיעים, מי שחוצה גבול — צריכים להשתמש בכוח שלנו כמו שיש לנו כוח קנייה בקבלת מחיר כקבוצה – יש לנו כוח עצום להחרים רשת החוצה גבול ומתנהגת בחוסר אחריות חברתית וחזירות בימים אלו. הלוואי שהיינו יכולים גם להשפיע ככה על הממשלה והביוב בראשו- אבל שם זה כבר יותר מורכב – והכי מאכזב זה ההוא גנץ שבחרתי לצערי ומתגלה כרכיכה ואכזבה עצומה. כבר ממש בא לי בחירות נוספות רק לא את שני המושחתים האלו והממשלה המנופחת הזאת.

בואו נגלה אחריות חברתית ולא נתמוך בעסקים של אנשים כמו ויזל- רשת פוקס החלטתי להחרים את שלל עסקיו. מי שרוצה להצטרף – נפלא. מי שלא מכיר את העסקים שלו להלן פירוט של המסכן:

רשימת החברות בבעלות ויזל

רשת פוקס, פוט לוקר, אמריקן איגל, נייקי
ללין, פוקס מפעילה בארץ את חנויות איירי, שילב, מנגו, בילבונג, טרמינל איקס, יאנגה, סאקס, אורבן אאוטפיטרס, אנתרופולוג'י, פרי פיפל, דה צ'ילדרנס פלייס, ברודריידרס וקוויקסילבר ובקרוב רשת ספורט חדשה: דרים ספורט; כל אלה בנוסף לפוקס ופוקס הום
#נמאסתםמושחתים
#כולנומחרימיםאתרשתפוקס
#צרכניםמשפיעים

למה חזרתם לארץ?

"ונושא אחרון הוא שאלת השאלות ששואלים אותי: "למה חזרתם לארץ?

הסכיתו והקשיבו לי טוב: אני מתה על הארץ. לא מצטערת לשנייה שחזרנו! מתה גם על אמסטרדם וגדושה בגעגועים לחברים שלי שם ובכלל לעיר המדהימה ולנסיעה רגועה על אופניים או שיטוט בפארק ירוק עם ברווזים. אוהבת את החום כאן והים המטריף, האוכל המשובח, החום האנושי והעצבים של האנשים, הישירות המוגזמת גם אם בא לי לערוף למישהו את הראש – ואתם יודעים למה? כי כאן אני מרגישה הכי בבית, כאן אני מרגישה רוית וגם הוגים את השם שלי כמו שצריך ולא קוראים לי חבית, לוית, או כל מיני ורסיות הזויות. כאן אני מרגישה בטוחה ברחוב כן כן. אם חס וחלילה קורה משהו- למרות שהראש כאן מושחת בצורה מזעזעת ובא לי להאמין, אבל קשה לי שיהיה כאן בסדר… כאן יש את הלב הכי ענק שיש, נתינה אינסופית של אנשים טובים אולי גם בגלל האטימות השלטונית הנוראית – אבל זה כבר נושא אחר.

כאן הילדים שלי גדלים נפלא ונכון שיש להם שלל קללות חדש ואכזרי אבל בסדר- אין מה לעשות הנימוסים שלהם קצת התקלקלו אולי קצת הרבה (:. בכל מקרה כאן המשפחה וכל הבני דודים וכאן שישי הוא קידוש מרגש ושבת זה שבת עם עוד ארוחה ואין ממש סופ"ש בלי הרבה אוכל ומשפחה. אז לכל מי ששאל ושואל וישאל: כאן זה הבית ואין לי בית אחר תראו מה קורה שם בעולם, איך האנטישמיות גואה כל פעם שיש בעיה אנחנו המקור ולא זה לא כיף להרגיש זר במקום אחר – אבל כן מודה שקיבלנו מתנה מדהימה שחווינו את זה.

אז כל מי ששואל- לא אני לא מצטערת- אני פשוט מודה.