לסובב את החיים- לזכרו של אוֹרי שלנו. 11 שנה.

11 שנים אוֹרי אהוב שלנו.
אתה בכלל אמור להיות כבר נער בעולם שפוי, נטול מחלות וילדים חולים. אתה צריך להיות אתנו. לחוות אתנו. לחבק אותנו. לריב. להשתטות. להרגיש. לצחוק. לבכות. להיות. אבל אתה לא.

אוֹרי שלנו. בדצמבר האחרון הגשמתי חלום לזכרך: 'פרויקט הסביבונים של אוֹרי'– נולד ונוצר עם הרבה אהבה, נתינה ועזרה של מאות אנשים טובים.

בחג חנוכה שעבר, הופצו בבתי החולים השונים ברחבי הארץ, אלפי סביבונים יפיפיים לילדים חולים, לזכרו של אורי לוי ז"ל, שנפטר באופן פתאומי ממחלה מיטוכונדריאלית קשה בשם ׳תסמונת לי׳, לפני כ-11 שנים.

אוֹרי היה ילד שמח וקסום, שאהב מאד סביבונים. שירים וצורות, ולכן בחרנו להנציח אותו בדרך של נתינה ושמחה לילדים אחרים, המאושפזים בבתי חולים בארץ.

אוֹרי, כמו שמו, היה האור שלנו. האור של הבית. האיר לנו את החיים. חייך המון. הביא המון שמחה ואושר למשפחה. אוֹרוּש תמיד אהב להחזיק חפץ ביד, ובמיוחד סביבון, ואם אפשר אז בשתי הידיים שיהיה איזון. הוא הכי אהב לסובב ולבקש שיסובבו לו את הסביבונים…היו לו סביבונים בכל הצבעים והגדלים. דברים שהסתובבו כ"כ ריגשו אותו.

הפרויקט יהפוך למסורת ולקראת חג החנוכה השנה, נפיץ שוב את האור של אורי! (פרטים יתפרסמו בהמשך).

בקשה קטנה לכל מי שקורא: היום אזכרה לאוֹרי שלנו, 11 שנים למותו. אני חולמת שלאחר שתקראו את הפוסט, תעצרו. אם יש לידכם את הסביבון של אוֹרי או סביבון אחר בבית תסובבו אותו, תתבוננו בסביבון עד שהוא נעצר.

הסביבון מסמל עבורי את החיים, המעגליות, זרימה אינסופית, המשכיות ואנרגיה. החיים ממשיכים להם, אבל הם שבריריים ויכולים לפתע להעצר. החיים מפתיעים כמו שכל פעם הסביבון נעצר בזווית אחרת ואין לנו כל שליטה.

אם אתם יכולים רגע לעצור- לסובב סביבון לזכרו של ילד מתוק ואהוב שכל כך חסר לנו

ולהעריך ולהודות על כל מה שיש לכם כאן ועכשיו שזה לא מובן מאליו, אז עשיתם משהו קטן עבורי ולזכרו.

אם תוכלו להעלות תמונות של הסביבונים או וידאו קצר – זה יהיה נורא מרגש לראות.
אני מתנתקת ביום הזה כמו שחלקכם כבר יודעים. משתבללת לי לתהומות הכאב והזכרונות והחלל העצום. הפצע נפער ומדמם. אתה חסר. רשמתי הכל. אמרתי הכל. נהרות של בכי. אני יודעת שאי שם אתה נמצא ותסתכל מלמעלה על כל הסביבונים שיסתובבו לזכרך ועבורך בטוחה שזה יעלה חיוך ענק של אושר על פנייך המלאכיות. אוהבת אותך כל כך. אמא