שירבטתי את חלק ב' הכולל אוסף אקלקטי של חוויות הולנדיות. הכל סובייקטיבי אנד אובייקטיבי. קצת סטרפטיז רגשי והורמונלי. חוויתי. פלספני ובאמת לא מתיימר להגיד כלום. תהנו.
׳מלחמת האור והחושך׳. 
לקום בחושך. אי אפשר להסביר את זה. הגוף הפיזי מתמרד. הנפש זועקת. פנסי הרחוב דולקים. צריך לקום ולהתארגן ועדיין חושך. להעיר את הילדים ועדיין חושך. לצאת לביה"ס ולעבודה ועדיין חושך. להדליק את פנסי האופניים. כל החושך הזה בבוקר לא תקין בעליל. קונטרסטי. מכביד. ורק לקראת 9 בבוקר מתחילה לה הזריחה. אם אפשר לקרוא למעבר בין שחור לגווני אפור: זריחה (ככה זה כאן בחורף). זה לא שאין לפעמים זריחות יפות, אבל הן מגיעות מאוחר מדיי בהנחה שהשמש החליטה לבקר אותנו. מודה ומתוודה: קשה לי מ א ד להתרגל לזה. אני ניזונה מאור השמש. זקוקה נואשות לאור של בוקר (ושמיים כחולים, אבל על זה אני עוד מוכנה להתפשר). אני זקוקה לאור של זריחה בשביל לינוק אנרגיות (כן, כן אתם מריחים כאן געגועים לזריחות בישראל). התרגלנו? לא. אבל נאלצים לחייך ולדדות ב א י ט י ו ת. בחושך. 
"החיים, זה כמו אופניים: אתה צריך להתקדם כל הזמן מבלי לעצור, כדי לא לאבד את שיווי המשקל" – אלברט איינשטיין. 

מיומנויות רכיבה. ההולנדים נולדים יחד עם האופניים. הם רוכבים מיומנים מגיל ינקות. מפדלים במקצועיות בכל סוגי מזג האוויר. בכל גיל. גומעים מרחקים והכל עם האופניים. הם מעמיסים (באלגנטיות) על האופניים הכל: ילדים, קניות וזר פרחים ענק. מה שמצליח להמם אותי כל פעם מחדש זה שהם פיתחו מיומנות רכיבה
'על- אנושית' ללא ידיים. היכולת כה משוכללת עד שראיתי בחורה מפדלת לה להנאתה, ביד שמאל היא אוחזת מגש פיצה וביד ימין היא בולסת לה סלייס עסיסי. סיפור אמיתי. פידול באופניים עם ידיים בכיסים, או פלאפון ביד ותינוק מקדימה. אני באמת לא מבינה איך הם עושים זאת. לא מומלץ לנסות בבית. ו'בחייאת' שימו כבר קסדות. לקח לי כמה שנים לחפור לילדים שלי כמה חשוב לחבוש קסדה, אז נכון שהם סוג של חייזרים כאן עם הקסדות על הראש אבל "איי דונט קר"!. 

 

בלאדי מאנדיי. 

יש כאן קונספט גאוני המשותף לרוב מדינות אירופה והלוואי שיום אחד פשוט נאמץ 'קופי- פייסט'  בארצנו הקטנטונת. השבוע מתחיל ביום שני. עד כאן לא חידשתי לכם כלום… יש כאן סופ"ש ארוך גם לילדים שזה גם נפלא (תלוי את מי שואלים כמובן) . יום שני מתחיל רגוע. רגוע. השבוע מתעורר לאיטו ורוב העסקים/ חנויות וכו׳ נפתחים רק בסביבות 12-1 צפונה. כמובן שבחברות עובדים כרגיל, אבל האווירה אחרת. יום שני רגוע זה מדבק. זה שפוי. זה קצב אחר במקום טרפת ראשון. גאוני לא? 

"אם אתם חושבים שאתם יכולים ואם אתם חושבים שאינכם יכולים, בשני המקרים אתם צודקים"  –
הנרי פורד. 

יובלי נבחר לתלמיד החודש. אנחנו בדיוק סוגרים כאן שנה ויובלי אוטוטו בן שמונה ומלמד את כולנו ש'השמיים הם הגבול'… וגם את השמיים אפשר לפרוץ ולצבוע בהרבה צבעים … אם רוצים. כמה אני שמחה בשבילו ולומדת ממנו כל יום מהי נחישות. רצון והתמדה והכי הכי חשוב הוא באמת באמת נהנה מזה.

 

לא עוצרת באדום. 
את טבילת האש ההולנדית שלי עברתי לפני חודש, כאשר חציתי מעבר חצייה באור אדום עם האופניים ונענשתי בדו"ח כואב של 80 יורו. אאוץ׳. לא עוברת באדום גם אם זה מפתה בלילה והרחוב ריק. אומרים שאנחנו לומדים דרך קושי ואז בוחרים אם להפוך את הקושי לתובנה. היה קשה לי לקבל, אבל הפנמתי.

סרבול חורף.  
אם יש משהו שאני שונאת וגורם לי לגרדת ועצבנות יתר זה להרגיש מסורבלת. שונאת לבוש שכבות. שונאת לקשור את עצמי למוות עם עוד צעיף. כפפות כובע ומה לא (רק לסייג: יש לי 'פטיש' צעיפים ואוסף צעיפים מספיק בשביל לפתוח חנות, אבל אין קשר) לסרבול החורפי הזה לעולם לא אצליח להתרגל. מרגישה תמידית כמו
'דב קוטב' עם מעיל ענק ומגפיים.

שיר מקסים שקט ומשובח לפתוח סופ"ש.

Lykke Li- I know places

להמלצות נוספות תכנסו לדף

 'ההמלצות הכי שוות למבקר באמסטרדם'  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s