בתאריך 24.7 אנחנו מסכמים 4 שנים לחזרתנו מאמסטרדם היפה היישר לישראל השסועה. אז לא מעט שואלים אותנו במיוחד בימים בוערים אלו- למה בכלל חזרתם? גרתם בתוך חלום. אז אכן אמטרדם הציורית היא בית שני עבורנו לעד ומאד אהבנו לגור שם. אבל כאן זה הבית. לא כל מה שנראה נוצץ מכאן אכן כך. אז הנה סיכום קצר לתלאותינו מאז שחזרנו לארץ
ישראל – אין מקום יותר נפלא לגדל ילדים מאשר בארץ. מי שירים גבה – אסביר באריכות. יש משהו במזג אוויר הים תיכוני, בחיספוס הישראלי והבלתי אמצעי, בים, בספונטניות ובישירות – שהופך את גידול הילדים להרבה יותר נוח. זה שאפשר לקבוע מעכשיו לעכשיו ולא שבועיים מראש. שאפשר להניח שהילד שלי לא יחזור מורעב מבית של חבר אלא אחרי ארוחת ערב מבלי שנתאם זאת מראש. זה שאני נתקעת בעבודה יש לי תמיד על מי לסמוך. לא תשכנעו אותי – זה המקום לגדל ילדים- גם אם הם מקללים קצת יותר
אוכל הו אוכל- התור חובבת אוכל מושבעת וגם בישולים אין על המטבח הים תיכוני והאוכל המגוון שיש כאן. לא סתם המטביח הישראלי כבש כל מדינה וביקורות מהללות. זה נפלא, זה בריא, זה יקר ומרתיח אבל זה מעולה
חינוך- יש לי בטן מלאה על החינוף בארץ וזאת גם הסיבה שעברנו מהמושב לתל אביב כדי לאפשר לילדים שלי מספר אפשרויות של בתי ספר וחוגי העשרה. האמצעי שלי עבר שלושה בתי ספר עד שמצא את מקומו והגדול עבר שניים. נפלנו על גן ילדים מופלא ובחלט מודה על כך. כן חייבת לציין לשבח את החינוך המדהים שהם קיבלו בהולנד בביה"ס הבינלאומי – אשר מהווה בסיס לאהבת הלימוד שלהם.
הכרנו חברים ממש טובים שכרנו שם. חברים מכל העולם ואני בהחלט מודה על כך. רק אין כמו החברים בבית שאיתי כבר שנים חלקם מילדות. לכן אני מודה שאני מוקפת במעגלים של חברים שלא דומה לשום מקום בעולם
משפחה זה החיים. זה המוטו שלנוץ משפחה גדולה, הרבה בני דודים וזה מבחינתי אחת הסיבות המרכזיות למה חזרנו. חוויות עם המשפחה ובני הדודים זה פריסלייס.
שלווה זה לא מילה גסה. אני כן מתגעגעת לשלווה ולשקט שהיה לנו בסופ"ש ובכלל. אין חדשות, אין רפורמות, אין טילים, אין מצב כזה או אחר ואין ביבי. אבל אין מושלם- וזה בסדר.
בטחון – כאן אני מרגישה הכי בבית. הכי בטוחה. הכי מוגנת. הכי
ים- הבית השני שלי. ליטרלי. אז התקרבנו אפילו יותא לים. אין על הים כאן והשמש. אנחנו חיים אמנם בחום מהביל אבל מבחינתי זה עדיף מגשם וקור שמקפיא לי את הפנים. זה הופך אותנו לשמחים ועצבנים יותר
בירוקרטיה זה שיט בכל מקום אבל במיוחד בארץ. זה השתפר קלות , אבל בהחלט יש לנו מה ללמוד מההולנדים.
יוקר המחיה. הגיע הזמן שנצביע ברגליים ונחרים מקומות שעושקים אותנו ללא סיבה. כל עוד אנחנו קונים אין מה להתבכיין. אני באופן אישי, שמתי איקס על מסעדות יקרות להחריד – כי יש מספיק מבחר ומעדיפה לאכול בבית ולא לשלם 800 ש"ח על ארוחה לזוג. כנ"ל לגבי סופרים – לא קונה איפה שיקר.דיי לעושק. תהיו הוגנים עם הצרכנים.
חו"ל בקפיצה. כן מאד מתגעגעת לקפוץ ברגע לבלגיה או צרפת, או לטבול באיזה אגם בגרמניה – ככה בספונטניות. חו"ל היה ממש זמין וזול. זה בהחלט דבר להתגעגע
חולה על השפה העברית, הסלנג וההומור השחור וזה שמבינים אותי בין השורות. זה שאני לא תמיד צריכה להיות יותר מדיי פורמאלית ומנומסת ואשכרה מבינים אותי.
שירות לקוחות – טעון שיפור בכל מקום. גם בישראל וגם בהולנד
הילדים שלי פורחים כאן. זה לקח זמן והיה ממש לא פשוט כולל תקופה מאד מורכבת – אבל הם מרגישים שייכות ושייכים לכאן וזה מבחינתי הכי חשוב.
לשאלת השאלות – אז למה חזרתם? כי כאן זה הבית. כי תראו את מאות אלפי האנשים עכשיו במחאה – מתאחדים ונלחמים על הבית, עוזרים אחד לשני, הפגנות . ומחאות שעוד ילמדו עליהם בספרי ההיסטוריה ובעולם. שיעור מהי דמוקרטיה
בנוסף, רציתי שהם יהיו קרובים למשפחה ושיגדלו להיות ישראלים גאים וכן גם מחוספסים וערכיים. הם נהנים משני העולמות ושמרו על האנגלית שפת אם שהם רכשו – ומאמינה שהם מודים על החזרה לארץ
תרומה לקהילה. כמי שעוסקת שנים בתרומה לקהילה דרך עמותת אורי
עמותה לתמיכה במשפחות החולים במחלות גנטיות נדירות ושקופות – אין על הלב הישראלי – בנתינה שלו לאחר וברגישות. אין עוד מקום כזה בעולם שהעם ככה מתאחד ועוזר בשעת צרה. כולנו אחים. אמיתי
אהבתם? תשתפו ותגיבו
לפוסטים נוספים מוזמנים לקרוא כאן
סיכום קצר ומדוייק – שלוש שנים בארץ הקודש!
חוגגים שנתיים בישראל. סיכום מסע.
“אֲחוֹתִי, אַל תִּדְאֲגִי יִהְיֶה בְּסֵדֶר”
מעברים בחיים- הבלוג של רוית 