פורסם על ידי Ravitlife
אני רוית אמא של אורי, יובל וניתאי. גרה כיום באמסטרדם. כותבת ומתעדת את חיי, חוויותיי, טיולים, מעברים, משפחה וסיפורים אישיים על החיים ברילוקיישן והחיים בכלל.
הבלוג נפתח בעקבות מעבר משפחתי לאמסטרדם. עוד מעבר בחיים. התמודדות חדשה. החיים הם מעבר אחד ארוך ולא נודע: מילדות לבגרות. ממדינה למדינה. קיץ לחורף. מזוגיות למשפחה. מעבר בין חיים למוות. מעבר מעצב לשמחה. משבר והתחזקות.מעברים בחיים. פירורי חיים. חיים ברילוקיישן. חוויות. רגעים. קשיים. בחירות. לבטים. מעבר למדינה חדשה עם ילדים.
מגוון אקלקטי של רגעים בחיים.
הבלוג מספר על המעבר שלנו להולנד, ההתמודדות המשפחתית והאישית, על אמסטרדם הקסומה, מגוון טיולים, חוויות לצד משברים. אוהבת מאד את המשפחה המקסימה שלנו, בישול, טיולים, ים ושקיעות, ספורט, טבע, עיצוב, אופנה, קריאה ומוזיקה. אוהבת לחלום, אוהבת להתרגש, לרגש, אוהבת אנשים ואוהבת להרגיש את החיים. מקווה שתהנו ואשמח לשמוע תגובות.
מייל ליצירת קשר:
ravitsl@gmail.com
הצגת כל הפוסטים מאת Ravitlife
היי רוית. אני מיכל, מהקבוצה שלך בפייסבוק… כותבת לך מכמה סיבות. קודם כל, אורי מתוק נורא. מזכיר לי את עמית שלי כשהיה קטן. אני רק בתחילת המסע או הדרך או מה שזה לא יהיה, נוגעת בכאב העצום הזה של הפרידה מנעמה שלי. זה לא אמיתי… אמת אם היו שואלים אותי הייתי מעדיפה לא להיוולד בכלל מאשר להיות אמא שכולה. הבנתי מה זה להיות באמת עצובה.
אני רוצה לברוח, לא להיות פה בכלל. אני מבינה, שאין לי ממש בחירה. יש לי עוד 3 ילדים ואת בעלי. אחת המחשבות היתה לא לחיות פה… יש לי ולילדים דרכון הולנדי. אבל לא ממש ביררתי על עבודה שם בהולנד ואני לא כל כך יודעת מה עושים. אני לא ילדה, כבר בת 45, מפוחדת מאוד כרגע מכל דבר…
אני כל כך מתגעגעת לנעמה שלי.
תודה שקראת… 💗😓
אהבתיאהבתי