13 שנה בלעדייך
השנים חולפות להן
החיים ממשיכים במלוא העוצמה.
 
יש עוצמות מטורפות בשכול
יש עוצמות מטורפות בחיים
יש עוצמות מטורפות במעברים בין חיים למוות. קשה להסביר.
כל שנה האזכרה מתערבבת לה בכל כך הרבה תאריכים משמחים 
כל שנה לא נתפס שנעלה לקברך ונזיל דמעות של כאב. 
 
עברנו בין מדינות
עברנו בתים
חזרנו לארץ
צברנו כ"כ הרבה חוויות
ראינו עולם
הסתגלות, פרידות, הכרויות, התחלות חדשות
ואתה מלאך שלנו תמיד מרחף לו אי שם
איתנו עמוק בלב
איתנו ששמח וכן גם שמח
איתנו שעצוב וכן גם עצוב
איתנו בחיים למרות שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהם
איתנו גם עכשיו שמשהו חדש עומד להתחיל.
 
אוֹרִי אהוב שלנו, עיצבת את חיינו
בכ"כ הרבה מובנים
לעד תשאר ילד קטן עם נשמה ענקית.
לפעמים אני זקוקה ליותר אור שיעטוף אותי וישמור עליי
לפעמים החושך משתלט וזה קשה מנשוא.
 
מלאך שלנו. יפה ומיוחד
וחסר ככ בחיים
אל תפסיק להאיר לנו את הדרך
מבטיחים להמשיך להנציח את אורך בעולם 
אוהבים לעד
 
big15
 
 
 
הסרט של אורי

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“אוֹרִי שלנו-13 שנה בלעדייך”</span>

  1. היי רוית. אני מיכל, מהקבוצה שלך בפייסבוק… כותבת לך מכמה סיבות. קודם כל, אורי מתוק נורא. מזכיר לי את עמית שלי כשהיה קטן. אני רק בתחילת המסע או הדרך או מה שזה לא יהיה, נוגעת בכאב העצום הזה של הפרידה מנעמה שלי. זה לא אמיתי… אמת אם היו שואלים אותי הייתי מעדיפה לא להיוולד בכלל מאשר להיות אמא שכולה. הבנתי מה זה להיות באמת עצובה.
    אני רוצה לברוח, לא להיות פה בכלל. אני מבינה, שאין לי ממש בחירה. יש לי עוד 3 ילדים ואת בעלי. אחת המחשבות היתה לא לחיות פה… יש לי ולילדים דרכון הולנדי. אבל לא ממש ביררתי על עבודה שם בהולנד ואני לא כל כך יודעת מה עושים. אני לא ילדה, כבר בת 45, מפוחדת מאוד כרגע מכל דבר…
    אני כל כך מתגעגעת לנעמה שלי.
    תודה שקראת… 💗😓

    אהבתי

כתוב תגובה למיכל חן לבטל