יומהולדת אחרון שלך בגיל שנתיים. מסיבה מושקעת של אמא ואבא טריים ונרגשים עם עוגה מושלמת ובלונים צבעוניים - אי שם במושב בשרון. העוגה שלך עוצבה בדיוק כמו 'גן עדן' עם כל החיות והצמחיה שאהבת. התרגשות מהולה בלחץ קל שהכל יהיה בסדר וילד אחד שהיה קצת עייף וכנראה זה היה קשור למחלה הארורה שלך. לא ידענו … המשך לקרוא ב 6.6 אוֹרִי מלאך שלנו חוגג 18
תגית: מוות
כל שנה כאשר מתקרב התאריך 6.6 הגוף שלי מתכווץ ונופלת עליי כבדות. לא דבר שמחלימים או מתרגלים אליו. זה היום הכי שמח בשנה כי זה יום הולדתך, אבל זה היום הכי קודר ועצוב. אני משתבללת לי לתוך כאביי הגוף והגעגועים העזים אלייך. מנסה לאמץ את דימיוני ולצייר לי אותך נער בן 15. הדימיון בוגד בי … המשך לקרוא אורי היה צריך לחגוג 15
11 שנים אוֹרי אהוב שלנו. אתה בכלל אמור להיות כבר נער בעולם שפוי, נטול מחלות וילדים חולים. אתה צריך להיות אתנו. לחוות אתנו. לחבק אותנו. לריב. להשתטות. להרגיש. לצחוק. לבכות. להיות. אבל אתה לא. אוֹרי שלנו. בדצמבר האחרון הגשמתי חלום לזכרך: 'פרויקט הסביבונים של אוֹרי'- נולד ונוצר עם הרבה אהבה, נתינה ועזרה של מאות אנשים טובים. … המשך לקרוא לסובב את החיים- לזכרו של אוֹרי שלנו. 11 שנה.
קשה לי לכתוב על אובדן. זה הופך לי את הבטן אך לך קשה עכשיו יותר. זה קושי שאין לו 'הגדרה מילונית' לא מתוחם והוא לא חולף עם הזמן. הוא הופך לחלק מאיתנו. זוכרת את עצמי מתרסקת ונאספת ושוב מתרסקת שואלת מלא שאלות, כועסת, עצובה ובעיקר משתבללת אנשים לא יודעים מה להגיד אומרים ומצטערים. חלקם מתרחקים וחלקם מתייצבים … המשך לקרוא מוקדש לשרונה
והנה אני אוספת את עצמי ועושה מעבר חד ובלתי אנושי מהחיים המלאים, הזורמים, השוקקים, אשר כל הזמן קורה משהו חדש ----- ועוברת למוות. לשכול. לשממה. למקום הלא ברור והאפל שכל כך הרבה תיאוריות, דתות ואנשים מנסים להסביר ולגעת. יכולה רק לשתף מניסיון אישי שזה לא עוזר ומפחית את הכאב, גם אם אני מאמינה שאורי במקום … המשך לקרוא אזכרה לאורי – 9 שנים בלעדייך.
6.6.2015 אוֹרִי ז"ל יום הולדת 11. אני אוהבת ימי הולדת. סוג של התמכרות. יש לנו טקס יומהולדת בבית לילדים. הם כבר מכירים, מחכים, וכל שנה כולנו מתרגשים מחדש. אוהבת את התכנונים לפני, ההכנות, קניית המתנות, הכנת העוגה, לילה לפני לקשט את הבית, לנפח בלונים וכל פעם לשלב הפתעה אחרת. יש לנו עוד טקס יומהולדת מאד … המשך לקרוא יום ההולדת הכי עצוב בעולם.
מעברים בחיים- הבלוג של רוית 