אורי היה צריך לחגוג 15

 כל שנה כאשר מתקרב התאריך 6.6 הגוף שלי מתכווץ ונופלת עליי כבדות. לא דבר שמחלימים או מתרגלים אליו. זה היום הכי שמח בשנה כי זה יום הולדתך, אבל זה היום הכי קודר ועצוב. אני משתבללת לי לתוך כאביי הגוף והגעגועים העזים אלייך. מנסה לאמץ את דימיוני ולצייר לי אותך נער בן 15. הדימיון בוגד בי … המשך לקרוא אורי היה צריך לחגוג 15

התבוננות – קידוש

התבוננות.    ערב שישי. אנחנו זולגים אט אט ׳למוד׳ של סופ״ש. מוזיקה מתנגנת לה ברקע ואי אפשר להתעלם מהשירים העצובים הבוקעים ומתחרים כל אחד בתורו על תשומת ליבי.  ריחות בישולים ממלאים את הבית.  הילדים כל אחד בענייניו.  אתה לא כאן.  סממני הקידוש מפוזרים ברישול על השולחן.  נרות. ספר קידוש. יין. מלח. כיפות. חלה טרייה. אני … המשך לקרוא התבוננות – קידוש

שחקן נשמה

 אני שחקן נשמה.  לעיתים שחקני נשמה נמצאים בחזית ולעיתים יושבים בשקט בפינה. מתבוננים. סובלים. מעכלים ובנתיים מלטשים את הנשמה.    שחקני נשמה 'עד הסוף' משלמים מחיר.  מחיר גדול על הנשמה שנצמדת אליהם בכל מקום. לא מניחה. סופגת וסופגת ולא תמיד יכולה להכיל. לפעמים קצת נרמסת. לפעמים מתעצמת.  שחקני נשמה אשר עומדים בחזית, סופגים אש.  סופגים אש … המשך לקרוא שחקן נשמה

לסובב את החיים- לזכרו של אוֹרי שלנו. 11 שנה.

11 שנים אוֹרי אהוב שלנו.  אתה בכלל אמור להיות כבר נער בעולם שפוי, נטול מחלות וילדים חולים. אתה צריך להיות אתנו. לחוות אתנו. לחבק אותנו. לריב. להשתטות. להרגיש. לצחוק. לבכות. להיות. אבל אתה לא.      אוֹרי שלנו. בדצמבר האחרון הגשמתי חלום לזכרך: 'פרויקט הסביבונים של אוֹרי'- נולד ונוצר עם הרבה אהבה, נתינה ועזרה של מאות אנשים טובים. … המשך לקרוא לסובב את החיים- לזכרו של אוֹרי שלנו. 11 שנה.

מוקדש לשרונה

קשה לי לכתוב על אובדן. זה הופך לי את הבטן  אך לך קשה עכשיו יותר. זה קושי שאין לו 'הגדרה מילונית'  לא מתוחם והוא לא חולף עם הזמן. הוא הופך לחלק מאיתנו. זוכרת את עצמי מתרסקת ונאספת ושוב מתרסקת  שואלת מלא שאלות, כועסת, עצובה ובעיקר משתבללת אנשים לא יודעים מה להגיד  אומרים ומצטערים. חלקם מתרחקים וחלקם מתייצבים  … המשך לקרוא מוקדש לשרונה

מסיבת בר מצווה בשמיים… אורי שלנו 6.6.2017

6.6.2017 אורי שלי אמור היה לחגוג בר מצווה מחר. בר מצווה. לא נתפס. פשוט לא. הייתי אמורה להיות על גג העולם, נרגשת, מארגנת, מחוייכת, סידורים אחרונים, מקרקרת סביבו,  מפיקה לו מסיבה מושלמת...סרטון מלא מלא בזכרונות. מתכננת טיול בר מצווה. נרגשת. שמחה. גאה. מודה. מוצפת באור.  במקום זה, עוד פוסט. מכתב שלעולם לא יגיע ליעדו. הזכרונות … המשך לקרוא מסיבת בר מצווה בשמיים… אורי שלנו 6.6.2017

מכתב לילדה אישה שגדלה בשנה

אז מחר יומהולדת. את אוהבת ימי הולדת. תמיד אהבת. אז כתבתי לך משהו קטן שאני רוצה שתקראי...ותשנני. זה חשוף ברשת כך שזה הופך את זה ליותר מחייב.  שתמיד תשארי ילדה סקרנית שמתרגשת מדברים חדשים. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים (גם בשופינג!)  פחות לדפוק חשבון ממי.... מתי תגמלי מזה?!  ציפיות ציפיות ציפיות...שייכות לכלי מיטה! כמה פעמים להגיד לך את זה. … המשך לקרוא מכתב לילדה אישה שגדלה בשנה

הסביבונים של אורי

  נר ראשון של חנוכה. חנוכה. חג האורים. חג של ילדים. נרות צבעוניים מרצדים בתוך חנוכייה מקושטת. סופגניות עם ריבה ולביבות משומנות. סביבונים צבעוניים ומטבעות שוקולד. חנוכה עבורי זה החג של אורי.     אורי בדיוק כמו שמו ילד של אור, התאהב בסביבונים מהרגע הראשון והפך אותם ל'חפץ המעבר' הייחודי שלו. תמיד החזיק סביבון ביד. היה … המשך לקרוא הסביבונים של אורי

אזכרה לאורי – 9 שנים בלעדייך.

והנה אני אוספת את עצמי ועושה מעבר חד ובלתי אנושי מהחיים המלאים, הזורמים, השוקקים, אשר כל הזמן קורה משהו חדש ----- ועוברת למוות. לשכול. לשממה. למקום הלא ברור והאפל שכל כך הרבה תיאוריות, דתות ואנשים מנסים להסביר ולגעת. יכולה רק לשתף מניסיון אישי שזה לא עוזר ומפחית את הכאב, גם אם אני מאמינה שאורי במקום … המשך לקרוא אזכרה לאורי – 9 שנים בלעדייך.

יום ההולדת הכי עצוב בעולם.

6.6.2015 אוֹרִי ז"ל יום הולדת 11.  אני אוהבת ימי הולדת. סוג של התמכרות. יש לנו טקס יומהולדת בבית לילדים. הם כבר מכירים, מחכים, וכל שנה כולנו מתרגשים מחדש. אוהבת את התכנונים לפני, ההכנות, קניית המתנות, הכנת העוגה, לילה לפני לקשט את הבית, לנפח בלונים וכל פעם לשלב הפתעה אחרת.  יש לנו עוד טקס יומהולדת מאד … המשך לקרוא יום ההולדת הכי עצוב בעולם.