סוגרת כמעט שנתיים באמסטרדם. הפז"מ דופק. אני מרגישה וותיקה. אמנם זוהי רק תחושה ואני עדיין 'ינוקא בחיתוליו', אבל שהמזכירה בבית הספר מפנה אלי כל משפחה ישראלית חדשה שמגיעה – זה אומר משהו נכון? לא מתווכחים עם עובדות! אז כן. לאחר מספר חודשים באמסטרדם – אני קצת מכירה. קצת יודעת. קצת ממליצה. אפילו פתחתי בלוג. יש … המשך לקרוא המדריך ה'לא מושלם' לרילוקיישן משפחתי
קטגוריה: חיים ברילוקיישן
יום שישי תמיד היה היום האהוב עלי כאשר גרנו בארץ. שישי בוקר קפה 'על הים' יחד עם בן זוגי. הליכה בים על החוף. שישי יום קצר של סידורים, קניות, הכנות לשבת. ריחות של בישולים מסביב. לגנוב קפה קצר עם חברה. שישי יום קצר בגן ובבית ספר. קבלת שבת. חלה מתוקה. יש משהו ב׳שישי קצר׳ אשר … המשך לקרוא שבת הולנדית.
חזרנו מחופשה ציורית ומדושנת בדרום ספרד ואני משוועת לקצת פורקן מילים. 'חבל אנדלוסיה' מכיל כמה מן הפנינים היפות באירופה. כפרים לבנים וציוריים, ערים עתירות היסטוריה ומבנים אדירים, ארמון אלהמברה בגרנדה, קוסטה דל סול- קילומטרים של חופים מכל הסוגים והצבעים, עיירות חוף, רכס סיירה נבאדה, נופים מכל עבר, מטבח עשיר וססגוני ואנשים חמים וחביבים. כמה קוריוזים מהטיול … המשך לקרוא טעימה ספרדית.
שש בבוקר. דפיקה בדלת. צלצול רועם באינטרקום. בן זוגי נטש אותנו לשבוע לטובת ׳גשר הזהב׳, כך שנותרתי בבית עם שני נסיכים קשוחים למראה, אך עדיין זאטוטים בגיל ה׳נמרח׳. הצלצול ממשיך, לא מרפה. אני שואלת: "מי זה?" אני שומעת ברקע בחור צעיר השואל באנגלית עילגת: ״אתם יהודים?״. ליבי פועם בקצב של ׳קבלת דוח על … המשך לקרוא לפתע נשמעה דפיקה בדלת
בהולנד אין הרבה ימי שמש, למרות שהחורף האחרון היה קסום וחריג. אם כבר בימי שמש עסקינן, הממוצע השנתי עומד על 25 ימי שמש בשנה. תודו שמדובר בנתון מכביד, אפילו מרתיע עבור 'אנשי השמש והים'. מזג האוויר האפרורי מדכדך וגורם לי לעצבות שקטה. החלטתי לקרוא לה:'עצבות הולנדית'. עצבות שקטה, בה העיניים מזוגגות ובורקות ומתחרות במזג האוויר שבחוץ. מי … המשך לקרוא עצב הולנדי.
המילה המלצות גורמת לי לעיתים לפריחה קלה. בעידן הדיגיטל וההילה סביב 'חוכמת ההמונים' אני ניזונה ומונעת על בסיס יומיומי מהמלצות ומוצאת את עצמי לא פעם שואלת את המרחב הדיגיטלי על המלצות בתחומים שונים. שורה תחתונה עד כה - טרם התאכזבתי. כנראה שגיבשתי לי מרחב דיגיטלי משובח (-: בעקבות הבלוג, אני מוצאת את עצמי לפחות כמה … המשך לקרוא הכי הכי אוהבת באמסטרדם – חלק 2
שלום הולנד. שלום ישראל. חזרתי מהביקור האחרון ׳הלומת קרב׳ מכל מיני סיבות ונתחיל בזה שהביקור היה משובח. שטוף שמש. עמוס, אך לא מדיי. קצר, אבל מספק. פיספסתי כמה אנשים יקרים כמו בכל ביקור. הים לא איכזב. השקיעות חיממו לי את הלב. הגעגועים והבלבול רק הלכו וגברו. אני 'חצויה'. חד משמעי. אז הנה הנוסחה … המשך לקרוא ׳מייד אין יזראל׳
בשנה שחלפה בין יתר עיסוקיי בעיר הגדולה, הפכתי להיות 'הורה מלווה' (באנגלית זה נשמע יותר טוב). טיולים ופעילות בבית ספר - אני שם. סטטוס 'הורה מלווה' תמיד היה משימה בלתי אפשרית כאשר גרתי בארץ. המעבר להולנד והרצון להתערות, להכיר וללוות את ילדיי ב'אש במים ובחבלי ההסתגלות' דירבן אותי להיות קצת יותר חברותית, נעימה וחייכנית לשנס … המשך לקרוא 'לא על הבמבה לבדו': מיומנה של 'הורה מלווה'.
בעקבות פניות סייבריות חוזרות ונשנות, פידול אורבני מתמשך על אופניים אשר הוביל לגילוי מקומות מופלאים בעיר, החלטתי לשרבט פוסט שימושי אשר יתמקד ב'אהבות הקטנות' שלי באמסטרדם ולהוציא לאור את התופינים שאני 'הכי הכי אוהבת' (נכון להיום). הפוסט כמובן מוקדש ל׳משולש הקדוש׳: שופיניג. אוכל. אלכוהול, ולעוד כמה פינות-חמד שאני שמחה לחלוק באהבה גדולה עם מי שגר … המשך לקרוא הכי הכי אוהבת באמסטרדם.
שירבטתי את חלק ב' הכולל אוסף אקלקטי של חוויות הולנדיות. הכל סובייקטיבי אנד אובייקטיבי. קצת סטרפטיז רגשי והורמונלי. חוויתי. פלספני ובאמת לא מתיימר להגיד כלום. תהנו. ׳מלחמת האור והחושך׳. לקום בחושך. אי אפשר להסביר את זה. הגוף הפיזי מתמרד. הנפש זועקת. פנסי הרחוב דולקים. צריך לקום ולהתארגן ועדיין חושך. להעיר את הילדים ועדיין חושך. לצאת … המשך לקרוא עבר. עובר. עתיד. חלק ב׳.
