שעות הערב הבית כבר שקט רק קול בוקע ממכשיר הטלוויזיה ונחירות רמות של אבי שכרגיל נרדם מול המסך. אני זוכרת את עצמי ילדה מנומשת בת שמונה עומדת בשקט ליד המתג החשמלי פותחת סוגרת וסופרת בדיוק שלוש פעמים לא פחות ולא יותר לאחר מכן נגשת למיטה שלי ומרימה בזהירות את המזרון ובודקת שהתמונה של הוריי נמצאת … המשך לקרוא טקס השנה שלי
קטגוריה: אישי
נחתנו ברגע האחרון בארץ הקודש בעקבות אובך קליל באמסטרדם. שעות ספורות לפני כניסת יום כיפור. עוד במהלך הטיסה התחלתי להרגיש את הרעב והגעגועים העזים לאוכל ישראלי משובח. חוץ מגעגועי למשפחה ולחברים, הדבר העיקרי והמשמעותי אשר חסר לי בהולנד זה אוכל. ה'קולינריה ההולנדית' היא לא הסיבה אשר בגללה עברנו להולנד. המנות הפלסטיות המהונדסות במטוס רק … המשך לקרוא כופרת בחומוס.
מתיישבת לעשות סדר במחשבות. מאיפה להתחיל?לפני כחמש שנים כאשר החלטנו לאחר לבטים רבים לעבור לאמסטרדם, הרעיון המקורי היה: 'אנו עוברים רק לשנתיים׳. טעימה קטנה וחוזרים לארץ. הסיבה העיקרית: 'אני לא יכולה להיות רחוקה מהים יותר מדיי'. השנתיים התחלפו להן בשלוש וארבע והנה סגרנו חמש שנים וקצת. כל שנה כל מי שרק העלה את מלכת השאלות: ׳מתי אתם כבר חוזרים׳? השבתי מייד … המשך לקרוא מחשבת מסלול מחדש.
התבוננות. ערב שישי. אנחנו זולגים אט אט ׳למוד׳ של סופ״ש. מוזיקה מתנגנת לה ברקע ואי אפשר להתעלם מהשירים העצובים הבוקעים ומתחרים כל אחד בתורו על תשומת ליבי. ריחות בישולים ממלאים את הבית. הילדים כל אחד בענייניו. אתה לא כאן. סממני הקידוש מפוזרים ברישול על השולחן. נרות. ספר קידוש. יין. מלח. כיפות. חלה טרייה. אני … המשך לקרוא התבוננות – קידוש
ושוב אני. לבן מעולם לא היה ברשימת הצבעים האהובים עלי ואם כבר לבן אז מעדיפה אותו ׳מקושקש׳ חזק. מגלגלת אינספור רעיונות לסיפור שיוליד פוסט חדש. אני אוגרת סיפורים ידועה. ׳נוברת בארכיון׳ הפנימי. הארכיון מלא במגירות עם סיפורים קצרים. אני אוהבת לאסוף אותם. סיפורים של החיים. רגעים של תשומת לב שהפכו לסיפור. החיים הם סיפור … המשך לקרוא ושוב אני.
אני שחקן נשמה. לעיתים שחקני נשמה נמצאים בחזית ולעיתים יושבים בשקט בפינה. מתבוננים. סובלים. מעכלים ובנתיים מלטשים את הנשמה. שחקני נשמה 'עד הסוף' משלמים מחיר. מחיר גדול על הנשמה שנצמדת אליהם בכל מקום. לא מניחה. סופגת וסופגת ולא תמיד יכולה להכיל. לפעמים קצת נרמסת. לפעמים מתעצמת. שחקני נשמה אשר עומדים בחזית, סופגים אש. סופגים אש … המשך לקרוא שחקן נשמה
11 שנים אוֹרי אהוב שלנו. אתה בכלל אמור להיות כבר נער בעולם שפוי, נטול מחלות וילדים חולים. אתה צריך להיות אתנו. לחוות אתנו. לחבק אותנו. לריב. להשתטות. להרגיש. לצחוק. לבכות. להיות. אבל אתה לא. אוֹרי שלנו. בדצמבר האחרון הגשמתי חלום לזכרך: 'פרויקט הסביבונים של אוֹרי'- נולד ונוצר עם הרבה אהבה, נתינה ועזרה של מאות אנשים טובים. … המשך לקרוא לסובב את החיים- לזכרו של אוֹרי שלנו. 11 שנה.
קשה לי לכתוב על אובדן. זה הופך לי את הבטן אך לך קשה עכשיו יותר. זה קושי שאין לו 'הגדרה מילונית' לא מתוחם והוא לא חולף עם הזמן. הוא הופך לחלק מאיתנו. זוכרת את עצמי מתרסקת ונאספת ושוב מתרסקת שואלת מלא שאלות, כועסת, עצובה ובעיקר משתבללת אנשים לא יודעים מה להגיד אומרים ומצטערים. חלקם מתרחקים וחלקם מתייצבים … המשך לקרוא מוקדש לשרונה
6.6.2017 אורי שלי אמור היה לחגוג בר מצווה מחר. בר מצווה. לא נתפס. פשוט לא. הייתי אמורה להיות על גג העולם, נרגשת, מארגנת, מחוייכת, סידורים אחרונים, מקרקרת סביבו, מפיקה לו מסיבה מושלמת...סרטון מלא מלא בזכרונות. מתכננת טיול בר מצווה. נרגשת. שמחה. גאה. מודה. מוצפת באור. במקום זה, עוד פוסט. מכתב שלעולם לא יגיע ליעדו. הזכרונות … המשך לקרוא מסיבת בר מצווה בשמיים… אורי שלנו 6.6.2017
אז מחר יומהולדת. את אוהבת ימי הולדת. תמיד אהבת. אז כתבתי לך משהו קטן שאני רוצה שתקראי...ותשנני. זה חשוף ברשת כך שזה הופך את זה ליותר מחייב. שתמיד תשארי ילדה סקרנית שמתרגשת מדברים חדשים. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים (גם בשופינג!) פחות לדפוק חשבון ממי.... מתי תגמלי מזה?! ציפיות ציפיות ציפיות...שייכות לכלי מיטה! כמה פעמים להגיד לך את זה. … המשך לקרוא מכתב לילדה אישה שגדלה בשנה
מעברים בחיים- הבלוג של רוית 