ויקום המלפפון ויכה את החומץ – אל תחמיצו, פוסט חמוץ במיוחד…

חמוצים. חזרה לשורשים התחלתי להתעסק עם עולם החמוצים לפני כשנה בעקבות זכרון ילדות חזק. סבתי האהובה סלי ז"ל החמיצה כל מיני ירקות, ולאחר מכן אבי התחיל להתעסק בזה ומשום מה עם השנים פיתחתי פוביה לחמוצים לצד תאווה גדולה. זה בדיוק כמו להכין ממולאים או עוגת שמרים פעם ראשונה ואז הגיע הרגע המיוחל: הכנתי פעם ראשונה … המשך לקרוא ויקום המלפפון ויכה את החומץ – אל תחמיצו, פוסט חמוץ במיוחד…

שש שנים בהולנד- שוברת שתיקה

שש שנים בהולנד   שש שנים ב'רילוקיישן' והגיע זמן לשבור שתיקה וגם לנפץ כמה מיתוסים על רילוקיישן והולנד ושאר ירקות. היום מלאו לנו שש שנים בגולה, בבירת הגבינות העולמית- אמסטרדם היפה אני חייבת להקדיש לזה פוסט והחלטתי שאין כמו יומהולדת כהזדמנות מופלאה לשגר לעולם כמה מילים על רילוקיישן,  הולנד ושאר ירקות. מיתוס 1 אנחנו מדברים על … המשך לקרוא שש שנים בהולנד- שוברת שתיקה

הגודל כן קובע

 תופעה שטרם הצלחתי להפנים, אך כן מחייבת להגג עליה כמה מילים היא תופעת 'גודל האריזות' של מוצרי מזון ומוצרים לבית בהולנד והרשו לי להדגיש בנחרצות חד משמעית: הגודל כן קובע!  כבר לא מעט נאמר ונכתב על חסכנותם של ההולנדים ואני מדגישה חסכנות ולא קמצנות - כי מדובר בעניין תרבותי - חברתי אשר גם מושרש בהיסטוריה … המשך לקרוא הגודל כן קובע

'שקט מציירים פה'

מנסה להתמיד בכתיבת פוסט שבועי עם כל האתגרים- כתיבה זה שריר שצריך לאמן ולהתאמן. מתחילה בשלוש המלצות חדשות: מי כמוני מכור לפיצוחים ומתגעגע לזה קשות? חנות מעולה שאני קונה בה קבוע פיצוחים De Notenshop Daamen Van Woustraat 134 , Amsterdam  חוויה קולינרית קצת אחרת - אני מאד אהבתי. מסעדה אתיופית מזמינים כמה מנות למרכז השולחן, אוכלים בידיים … המשך לקרוא 'שקט מציירים פה'

טקס השנה שלי

שעות הערב הבית כבר שקט רק קול בוקע ממכשיר הטלוויזיה ונחירות רמות של אבי שכרגיל נרדם מול המסך. אני זוכרת את עצמי ילדה מנומשת בת שמונה עומדת בשקט ליד המתג החשמלי פותחת סוגרת וסופרת בדיוק שלוש פעמים לא פחות ולא יותר לאחר מכן נגשת למיטה שלי ומרימה בזהירות את המזרון ובודקת  שהתמונה של הוריי נמצאת … המשך לקרוא טקס השנה שלי

כופרת בחומוס.

נחתנו ברגע האחרון בארץ הקודש בעקבות אובך קליל באמסטרדם.  שעות ספורות לפני כניסת יום כיפור. עוד במהלך הטיסה התחלתי להרגיש את הרעב והגעגועים העזים לאוכל ישראלי משובח. חוץ מגעגועי למשפחה ולחברים, הדבר העיקרי והמשמעותי אשר חסר לי בהולנד זה אוכל. ה'קולינריה ההולנדית' היא לא הסיבה אשר בגללה עברנו להולנד.   המנות הפלסטיות המהונדסות במטוס רק … המשך לקרוא כופרת בחומוס.

מחשבת מסלול מחדש.

מתיישבת לעשות סדר במחשבות. מאיפה להתחיל?לפני כחמש שנים כאשר החלטנו לאחר לבטים רבים לעבור לאמסטרדם, הרעיון המקורי היה: 'אנו עוברים רק לשנתיים׳. טעימה קטנה וחוזרים לארץ. הסיבה העיקרית: 'אני לא יכולה להיות רחוקה מהים יותר מדיי'.    השנתיים התחלפו להן בשלוש וארבע והנה סגרנו חמש שנים וקצת.  כל שנה כל מי שרק העלה את מלכת השאלות: ׳מתי אתם כבר חוזרים׳? השבתי מייד … המשך לקרוא מחשבת מסלול מחדש.

התבוננות – קידוש

התבוננות.    ערב שישי. אנחנו זולגים אט אט ׳למוד׳ של סופ״ש. מוזיקה מתנגנת לה ברקע ואי אפשר להתעלם מהשירים העצובים הבוקעים ומתחרים כל אחד בתורו על תשומת ליבי.  ריחות בישולים ממלאים את הבית.  הילדים כל אחד בענייניו.  אתה לא כאן.  סממני הקידוש מפוזרים ברישול על השולחן.  נרות. ספר קידוש. יין. מלח. כיפות. חלה טרייה. אני … המשך לקרוא התבוננות – קידוש

ושוב אני.

ושוב אני.      לבן מעולם לא היה ברשימת הצבעים האהובים עלי ואם כבר לבן אז מעדיפה אותו ׳מקושקש׳ חזק. מגלגלת אינספור רעיונות לסיפור שיוליד פוסט חדש. אני אוגרת סיפורים ידועה. ׳נוברת בארכיון׳ הפנימי. הארכיון מלא במגירות עם סיפורים קצרים. אני אוהבת לאסוף אותם. סיפורים של החיים. רגעים של תשומת לב שהפכו לסיפור. החיים הם סיפור … המשך לקרוא ושוב אני.

שחקן נשמה

 אני שחקן נשמה.  לעיתים שחקני נשמה נמצאים בחזית ולעיתים יושבים בשקט בפינה. מתבוננים. סובלים. מעכלים ובנתיים מלטשים את הנשמה.    שחקני נשמה 'עד הסוף' משלמים מחיר.  מחיר גדול על הנשמה שנצמדת אליהם בכל מקום. לא מניחה. סופגת וסופגת ולא תמיד יכולה להכיל. לפעמים קצת נרמסת. לפעמים מתעצמת.  שחקני נשמה אשר עומדים בחזית, סופגים אש.  סופגים אש … המשך לקרוא שחקן נשמה