שעות הערב הבית כבר שקט רק קול בוקע ממכשיר הטלוויזיה ונחירות רמות של אבי שכרגיל נרדם מול המסך. אני זוכרת את עצמי ילדה מנומשת בת שמונה עומדת בשקט ליד המתג החשמלי פותחת סוגרת וסופרת בדיוק שלוש פעמים לא פחות ולא יותר לאחר מכן נגשת למיטה שלי ומרימה בזהירות את המזרון ובודקת שהתמונה של הוריי נמצאת … המשך לקרוא טקס השנה שלי
מחבר Ravitlife
אני רוית אמא של אורי, יובל וניתאי. גרה כיום באמסטרדם. כותבת ומתעדת את חיי, חוויותיי, טיולים, מעברים, משפחה וסיפורים אישיים על החיים ברילוקיישן והחיים בכלל.
הבלוג נפתח בעקבות מעבר משפחתי לאמסטרדם. עוד מעבר בחיים. התמודדות חדשה. החיים הם מעבר אחד ארוך ולא נודע: מילדות לבגרות. ממדינה למדינה. קיץ לחורף. מזוגיות למשפחה. מעבר בין חיים למוות. מעבר מעצב לשמחה. משבר והתחזקות.מעברים בחיים. פירורי חיים. חיים ברילוקיישן. חוויות. רגעים. קשיים. בחירות. לבטים. מעבר למדינה חדשה עם ילדים.
מגוון אקלקטי של רגעים בחיים.
הבלוג מספר על המעבר שלנו להולנד, ההתמודדות המשפחתית והאישית, על אמסטרדם הקסומה, מגוון טיולים, חוויות לצד משברים. אוהבת מאד את המשפחה המקסימה שלנו, בישול, טיולים, ים ושקיעות, ספורט, טבע, עיצוב, אופנה, קריאה ומוזיקה. אוהבת לחלום, אוהבת להתרגש, לרגש, אוהבת אנשים ואוהבת להרגיש את החיים. מקווה שתהנו ואשמח לשמוע תגובות.
מייל ליצירת קשר:
ravitsl@gmail.com
נחתנו ברגע האחרון בארץ הקודש בעקבות אובך קליל באמסטרדם. שעות ספורות לפני כניסת יום כיפור. עוד במהלך הטיסה התחלתי להרגיש את הרעב והגעגועים העזים לאוכל ישראלי משובח. חוץ מגעגועי למשפחה ולחברים, הדבר העיקרי והמשמעותי אשר חסר לי בהולנד זה אוכל. ה'קולינריה ההולנדית' היא לא הסיבה אשר בגללה עברנו להולנד. המנות הפלסטיות המהונדסות במטוס רק … המשך לקרוא כופרת בחומוס.
מתיישבת לעשות סדר במחשבות. מאיפה להתחיל?לפני כחמש שנים כאשר החלטנו לאחר לבטים רבים לעבור לאמסטרדם, הרעיון המקורי היה: 'אנו עוברים רק לשנתיים׳. טעימה קטנה וחוזרים לארץ. הסיבה העיקרית: 'אני לא יכולה להיות רחוקה מהים יותר מדיי'. השנתיים התחלפו להן בשלוש וארבע והנה סגרנו חמש שנים וקצת. כל שנה כל מי שרק העלה את מלכת השאלות: ׳מתי אתם כבר חוזרים׳? השבתי מייד … המשך לקרוא מחשבת מסלול מחדש.
התבוננות. ערב שישי. אנחנו זולגים אט אט ׳למוד׳ של סופ״ש. מוזיקה מתנגנת לה ברקע ואי אפשר להתעלם מהשירים העצובים הבוקעים ומתחרים כל אחד בתורו על תשומת ליבי. ריחות בישולים ממלאים את הבית. הילדים כל אחד בענייניו. אתה לא כאן. סממני הקידוש מפוזרים ברישול על השולחן. נרות. ספר קידוש. יין. מלח. כיפות. חלה טרייה. אני … המשך לקרוא התבוננות – קידוש
ושוב אני. לבן מעולם לא היה ברשימת הצבעים האהובים עלי ואם כבר לבן אז מעדיפה אותו ׳מקושקש׳ חזק. מגלגלת אינספור רעיונות לסיפור שיוליד פוסט חדש. אני אוגרת סיפורים ידועה. ׳נוברת בארכיון׳ הפנימי. הארכיון מלא במגירות עם סיפורים קצרים. אני אוהבת לאסוף אותם. סיפורים של החיים. רגעים של תשומת לב שהפכו לסיפור. החיים הם סיפור … המשך לקרוא ושוב אני.
לפני חמש שנים נולד הבלוג האישי שלי 'מעברים בחיים' בלידה קלה ומשחררת. בשנים שחלפו, עשה הזמן את הדבר הכי טוב שהוא יודע לעשות: הוא עבר, חלף ולקח אותנו איתו. כשאני מביטה לאחור אני יכולה לזקק חמש תובנות על החיים בהולנד. חמש שנים אני מתקלפת, חופרת ורוקמת לי חלומות. במהלך הזמן אזרתי אומץ לשחרר ולשתף חוויות … המשך לקרוא רטרוספקטיבה חמש שנים – לבלוג ולמעבר להולנד
אני שחקן נשמה. לעיתים שחקני נשמה נמצאים בחזית ולעיתים יושבים בשקט בפינה. מתבוננים. סובלים. מעכלים ובנתיים מלטשים את הנשמה. שחקני נשמה 'עד הסוף' משלמים מחיר. מחיר גדול על הנשמה שנצמדת אליהם בכל מקום. לא מניחה. סופגת וסופגת ולא תמיד יכולה להכיל. לפעמים קצת נרמסת. לפעמים מתעצמת. שחקני נשמה אשר עומדים בחזית, סופגים אש. סופגים אש … המשך לקרוא שחקן נשמה
חמש שנים, כמעט חמש שנים גרה נושמת וחיה באמסטרדם היפה (זוכרים שנסענו לשנתיים?!). התובנות שאשתף הן של ישראלית מפוכחת (רוב הזמן) שחיה את אמסטרדם במלוא עוצמותיה. אמא. עובדת. כותבת. רצה ואוכלת בעיר וכן כן גם מבלה. אז מה אני יודעת היום שלא ידעתי אז? או יותר נכון ידעתי, אבל לא הייתי בטוחה? קבלו את ה'תורה שלי' על … המשך לקרוא סוגרת חמש שנים באמסטרדם. רשימת תובנות 2017
11 שנים אוֹרי אהוב שלנו. אתה בכלל אמור להיות כבר נער בעולם שפוי, נטול מחלות וילדים חולים. אתה צריך להיות אתנו. לחוות אתנו. לחבק אותנו. לריב. להשתטות. להרגיש. לצחוק. לבכות. להיות. אבל אתה לא. אוֹרי שלנו. בדצמבר האחרון הגשמתי חלום לזכרך: 'פרויקט הסביבונים של אוֹרי'- נולד ונוצר עם הרבה אהבה, נתינה ועזרה של מאות אנשים טובים. … המשך לקרוא לסובב את החיים- לזכרו של אוֹרי שלנו. 11 שנה.
בוער לי לכתוב ואין כמו בסוף חופשה כאשר המוח מרוקן ונינוח. נפשי מרוממת ושלווה עוטפת אותי. עד אתמול לא הייתה לי אג'נדה. לא זכרתי איזה יום היום. הדבר שהעסיק את מוחי: איפה נטייל ונרבוץ אם נשוט לשם נקח אוטובוס או נצעד. מה נאכל ואיזה צבע יהיה היום למי הים. בתור אמסטרדמית מודה שכלל לא חשבתי לנסוע ליוון בקיץ. זה … המשך לקרוא החופשה היוונית שלי.
מעברים בחיים- הבלוג של רוית 