"אֲחוֹתִי, אַל תִּדְאֲגִי יִהְיֶה בְּסֵדֶר"

נעלמתי. מי שעוקב אחר מעלליי בארץ 'קוץ חלב וביביי' יודע שחזרנו לארץ לפני כשנה פלוס וירדתי למחתרת בתקופה האחרונה מסיבות שונות ומשונות ולאחר מעבר דירה נוסף. כן, כן אני לא משוגעת פשוט זקוקה לסיבה טובה למה קראתי לבלוג שלי: 'מעברים בחיים'.

לאחר דממת אלחוט, אני רוצה לשתף על תופעת הטבע הישראלית: 'אֲחוֹתִי, אַל תִּדְאֲגִי יִהְיֶה בְּסֵדֶר'. משפט שגור ומשוגר בארצנו וחייבת לציין שמאז שאני סוג של 'עולה חדשה, יורדת, חוזרת, מתאקלמת' המשפט הזה גורם לי כל פעם להתקף חרדה דרגה קשה. שאלת השאלות: למה? למה כישראלים אנו יודעים להבטיח לכל אחד ללא מצמוץ 'שיהיה בסדר, אל תדאג', אבל כאשר זה מגיע לחווית שירות או מודעות שירות 'אמאל'ה ואבאל'ה' הפער הוא עצום.

הנני מודה ומתוודה: בשנה האחרונה, כדי שלא יהיה לי משעמם בחיים, התעסקתי עם עשרות מוקדי שירות, ספקים ובירוקרטיה מכל כיוון אפשרי ואפילו שיתפתי כשהופתעתי לטובה שהמצב בארץ ממש השתפר. רק אז הפציעה לה הקורונה הארורה וטרפה את הקלפים, החושים והעצבים לכולנו. אני עדיין חווה לא מעט הבטחות שווא ש'אל תדאגי' ואז אני ישר מודאגת פלוס והחרדה עולה – או שאלות כמו למה את שואלת שוב אחרי שאמרתי לך 'לא לדאוג'. או למה צריך לבוא שוב לתקן אחרי שביקרתי ואמרתי שהכל טוב וזה יסתדר תני קצת אמון בצינור.

בקיצור, אני ממש לא רוצה פוסט מתבכיין, אבל כן פוסט מתחנן: שנו את הטון והגישה – יהיה בסדר מלחיץ את רוב הלקוחות כי ברור לנו שלא יהיה ולא בגלל שאנחנו חרדתיים אלא בגלל שהתרגלנו כישראלים לקבל שירות גרוע ולבלוע – להמשיך הלאה, אבל יש כאלו שחוו אחרת מהי תודעת שירות. כישראלים זה פוגש אותנו מהקודקוד הרקוב (מתחיל ב-ב') עד אחרון הפקידים ובערוצים נוספים. לכן ברגע שאני נתקלת בשירות מדהים – אני ישר מתפעלת ומחמיאה וגורמת לצד השני להסמיק דרך הנייד – מי זאת המתלהבת הזאת שעפה עליי עכשיו ולמה? בכל מקרה אני מעדיפה להחמיא ולהתרגש כי קודם כל זה עושה לי טוב על הנשמה ובטח לצד השני אז למה לא? תתאמנו על זה זה ממש מרים- במיוחד בימים אלו. פרקתי.