אני שונאת סיכומים. מצד שני זה תמיד עושה את החיים קלים ומתומצתים. התיישבתי לי הבוקר במוּד של כתיבה ואני עומדת לשפוך בנקודות מסודרות את החזרה לארץ.

הרבה שואלים: אז איך בארץ? שמחים שחזרתם? טוב לכם כאן? מתגעגעים לחיים בהולנד? הנה חלק מהתשובות.

חד משמעי- כן!!! אנחנו יותר משמחים שחזרנו וכן זאת היתה שנה מאד קשה ומאתגרת וכן היינו עטופים וגם חנוקים וכן היו מחשבות: למה בכלל חזרנו ברגעי משבר קשים.

  • כל התחלה חדשה מלווה בחבלי לידה לא קלים. חזרנו ביולי לבית ישן שלא אהבנו, אני בחודש שמיני עם מזגן מקרטע ושני מתבגרים ובנזוג שעושה קולות של 'אמרתי לך' ואנוכי הריונית (מאד!) והורמונלית (מאד פלוס).
  • בישראל אנחנו הכי מחובקים בעולם: משפחה, חברים והרבה אנשים טובים אשר שמחים לעזור. חזרנו למושב בית חירות והקהילה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות והרבה תמיכה.
  • למתבגרים שלי לקח זמן להסתגל בכל זאת הם חיו שבע שנים בהולנד הקרירה עם קהילה בינלאומית, סבלנית ושקטה- לפחות למראית עין. כמובן שתוך מספר ימים הם הבינו שלהיות שקט בארץ עלול להיות בעייתי.
  • בתי ספר – זוהי סוגייה כואבת בפני עצמה, אבל זה המחיר של לעבור מביה"ס בינלאומי לציבורי. ביה"ס יסודי היה בכלל נושא כאוב במיוחד.
  • כל נושא ההריון והלידה: חוויה מושלמת לחלוטין. נכון שוויתרתי על עזרה בבית במשך עשרה ימים שמקבלים בהולנד וחדר בבית חולים שנראה כמו בית מלון – אבל היי משפחה, חברים, קהילה והרבה תמיכה שווה הרבה יותר.
  • סירי לידה – מיזם מהמם שחברתי אליו – פינקו אותנו באוכל ביתי בהמון אהבה ורגישות בחודש ראשון אחרי הלידה- ממליצה בחום.
  • מבחינת בירוקרטיה חייבת לציין שהתרשמתי ממש לטובה – וכן אל תעקמו פרצוף. ישראל התקדמה מאד ורוב השירותים ניתן לקבל אונליין או אפילו בשיחת טלפון. רוב המשרדים הממשלתיים עשינו תוך שלוש שעות.

file-20180416-105522-17qoxvf

  • החיים בארץ כמו בשאר העולם חייבים להתחלק לפני ואחרי הקורונה. קודם כל חייבת לנפץ או לפחות לסדוק מיתוס חביב: נכון, חזרנו הביתה. אנחנו מכירים כאן בארץ, אבל השתנינו. אנחנו לא אותם אנשים שעזבנו – וזר לא יבין. לוקח הרבה זמן להסתגל גם אם חוזרים הביתה. קשה להסביר זאת, אבל אני בטוחה שקהילת החוזרים מבינה אותי. לאחר כשגרים מספר שנים במדינה אחרת, חברה אחרת, מערכות שונות – אתה חוזר אחרת. נקודה. אני חושבת שלעד אהיה 'ישראלית וקצת': ישראלית וקצת מכל רילוקיישן שעשיתי.
  • אוכל הו אוכל. אי אפשר לא להזכיר את חווית האוכל בארץ אשר כל כך התגעגעתי- לא סתם ההריון הסתיים ב #%& משקל עודף אבל למי אכפת כל עוד אני מאושרת
  • סופי שבוע – כבר לא נראים אותו דבר: שקטים ופסטורלים – קידוש עם המשפחה המורחבת בשישי ומפגשים בשבת – לזה מודה מאד התגעגעתי, אבל בהחלט זה גם נחמד שבהולנד הסופ"ש ארוך יותר ושקט יותר לפעמים.
  • ים – אהבתי הגדולה- לא צריך להכביר במילים

download-4

  • לקח לי זמן להבין מה קורה. זוכרת מפגש חברתי כשאני עומדת וכולם מדברים על שלל דברים ואני מקשיבה ולא ממש מבינה את הכל. לקח לי זמן להפנים וכמובן לחזור לעניינים.
  • בנזוגי היקר משתף שהוא עוד לא מרגיש ישראלי – מה הכוונה? הוא עוד מרגיש כמו עולה חדש. הקליטה בארץ היא קשוחה וכל אחד עם החוויה שלו. אין דבר כזה נחיתה רכה בארץ- זה נחיתת אונס ומשם צריך לקום מהר ולהכנס לעניינים.
  • מה כן למדנו מהר? שישראלים הם אחים בכל מקום בארץ ובעולם. עדיף לדרוש ומהר מה אתה רוצה בכמה שפחות מילים. אין לישראלים סבלנות. להרגיש פרייאר זה 'סטטוס קוו' בארץ. לקלל זה חלק מההווי- סורי שזה לא הישראלי היפה – אבל זה משחרר ולפעמים מתבקש. ומה היינו עושים ללא וואטסאפ חפירות כל היום? כולנו זמינים 24/7 בקיצור- חזרנו להרגלים הרעים. חוצמזה הכל טוב.
  • בתוך השנה אפילו הספקנו לעבור לעיר הגדולה. התגעגענו למרחב העירוני אחרי שבע שנים באמסטרדם וגם כאן חווית המעבר היתה חיובית ביותר מול כל הספקים שעבדנו איתם. טאץ' ווּד.

download

אז אחיי ואחיותיי היקרים מאחלת לכם שבת קרירה במזגן וחמימה בים. הרבה אוכל משובח והכי חשוב בריאות וסבלנות. אשמח לשמוע את החוויות שלכם בתגובות למטה.

download (1)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s