אני מגלגלת בראש כבר זמן רב איך לרשום ולסכם כמעט שבע שנות מגורים בהולנד היפה. תכננו לעבור רק לשנתיים והנה חלפו להם ביעף השנים.
כל הבלוג הזה למעשה הוקם על מנת לתעד ולסכם את הרילוקיישן המשפחתי וכמובן ליצור מזכרת מקסימה מהרגע שנחתנו באמסטרדם. אנסה לסכם את זה קצת אחרת עם שלל תזכורות לפוסטים ממהלך השנים.
נחיתה קפואה ינואר 2013
בחורף קפוא במיוחד לפני כשבע שנים נחתנו בהולנד היפה אשר קיבלה אותנו בזרועות קפואות והאמת סיפקה לנו נחיתה קלה ואפילו החלקה ראשונה על השלג ולא מבחירה.
הילדים היו בני 4.5 ו 6.5 גיל נפלא ומושלם למי ששוקל מעבר לחו"ל, אבל עדיין קשיי קליטה לא חסרים כאשר אתה לא מבין מילה באנגלית חוץ מ'כן ולא ותודה' ומצטרף לביה"ס בינלאומי באמצע שנת לימודים. עבור הקטן שלי מעבר מגן חביב וקליל במושב ליד הים לכיתה בביה"ס עם מורה בריטית ששם החיבה שלה הוא 'פריזר' … הילד היה בשוק במהלך כל השנה והאתגרים היו רבים. לקח להם זמן לרכוש חברים חדשים ואני התחלתי בחיזור גורלי אחר האמהות כדי לתאם 'פליידייט' עוד מושג שאתה מאמץ שעוברים לגור בחו"ל. הספונטניות נכחדת או לפחות נקברת לתקופה ארוכה.
אני פצחתי בקריירה מפוארת כ'מתנדבת השנה' בביה"ס ו'הורה מלווה מצטיין' כמעט לכל טיול, מוזיאון וגן חיות. הורה מלווה איפשר לי להחשף לשלל תרבויות ושוני, אבל עם מכנה משותף אחד … כולנו כאן זרים ורוצים להיות שייכים ולהרגיש בבית
המעבר להולנד אפשר מגוון אינסופי של טיולים באירופה וברחבי העולם, חד משמעי: מהולנד הטיסות יותר זולות והכי מגניב להכנס לרכב בספונטניות ישראלית שעוד נותרה, לזרוק תיק קטן והנה הגענו לבלגיה, צרפת או גרמניה… לזה אני בטוח אתגעגע קשות. בנוסף זה שרכשנו חברים חדשים מרחבי העולם, לנסוע יחד איתם לספרד, או פורטוגל זאת חוויה אחרת
מה למדתי מההולנדים?
כבר שיתפתי וכתבתי כמעט הכל על ההולנדים, אבל חייבת לציין שלמדתי כאן שיעור חשוב ביותר: 'איזון בין פנאי לעבודה'. עבודה זה לא החיים. היא לא מה שמגדיר אותי. למדתי לתת זמן לעצמי ולא להתנצל אם אני בבית או אם אני יוצאת מהעבודה בשעה ארבע לילדים שלי. כאן לא מתנצלים על זה! למדתי שאפשר לחיות אחרת, בשקט, בהרמוניה עם הסביבה והטבע, לצאת לחופשות ארוכות מבלי שמציקים לך מהעבודה ולהנות מסופ"ש ארוך ללא מחוייבות משפחתית. למדתי לחלום ולמדתי על שונות, תרבויות, דתות, טקסים, מנהגים ואוכל וכן למדתי מהו נימוס והמתנה. לעמוד בתור בשקט ולהגיד תודה על שירות או סתם כי זה יותר נעים לאוזן. למדתי לא לצפצף בכביש ואפילו לחכות שמישהו יוצא מהרכב לפעמים לדקות ארוכות כי הוא החליט לפרוק שקיות מהסופר. למדתי להתגעגע לשמש ולחום האנושי. 'ספונטניות ואלתור' נשארו הרחק בארץ הקודש ובעבודה שורר שקט מחריד של 'בית קברות' ורק בארוחת הצהריים שומעים רעש מבוקר.
למדתי שאפשר לרכוש חברים חדשים גם בגילי המופלג שהופכים להיות המשפחה שלך כאן וזאת מתנה לכל החיים וגם למדתי שהחברים שלי בארץ הם זן נדיר ומיוחד… קודם כל כי הם חברים שלי ועם השנים סיננתי ובחרתי אותם בקפידה והם תמיד שם בשבילי גם במרחק כמה שעות טיסה. וזה לא מובן מאליו ואני מודה על זה כל יום.
למדתי שעם כל הקושי לחיות בארץ אין על הנתינה של העם שלנו, לב ענק ומיוחד שלא קיים בשום מקום בעולם. אנחנו 'עם מופרע ומיוחד'. זן נדיר, עם סגולה עם בעיות קשב וריכוז ועוד כמה תכונות שליליות, אבל נתמקד בחיובי
למדתי שיום שישי אפשר להרגיש רק בישראל… משהו בשבת שנכנסת. בריחות הבישולים, קפה בשישי בוקר, באווירה, במפגש המשפחתי, בשנ"צ, בארוחת קידוש שנכון שעשינו גם כאן, אבל זה אחרת.
חמוצים וציורים
אימצתי לי תחביבים חדשים שחלקם אף הפכו לעסק מגניב ועוד תשמעו על כך בהמשך. למדתי להיות הרבה עם עצמי ולהנות מזה.
כן למדתי להכין חמוצים… ואפילו למכור אותם בהולנד. עוד חלום שהתגשם.
סוציאליזם בתפארתו
למדתי כמה יקר לחיות בארץ. כמה אוכל אורגני יכול להיות זול ונגיש וכמה עושקים אותנו בישראל. המונופלים שולטים וזה מקומם ביותר. רציתי לדחוף למכולה המון מוצרים זולים גם של מזון, אבל לא נותר מקום. בטוח אתגעגע למחירים השפויים כאן. למדתי מהי מדינה סוציאליסטית אמיתית הדואגת לתושביה ויוצרת שיוויון אמיתי במתן שירותים, לימודים, רפואה ואפשרות לרכוש דירה וכמובן עזרה במידת הצורך. זה מדהים כמה שזה אפשרי. הולנד לא מתמודדת עם האתגרים של ישראל, אבל עדיין יש סדר עדיפויות ברור וזה מחמם את הלב. למדתי ששירות רפואי לא צריך להיות פרטי כי אנחנו משלמים מספיק גם בארץ ואין סיבה שרופא יגבה ממך 1000 ש"ח על בדיקה כי המערכת מאפשרת לך הכל. זה נכון שהיא מסננת לא מעט כדי לחסוך בעלויות, אבל אין תעשיה שחורה שמגלגלת מיליונים על גב התושבים המצוקות והבריאות שלנו. למדתי שרופא זה לא אלוהים והם לוחצים לך את היד בכל ביקור, מסבירים לך בצורה פשוטה ונעימה ומכבדים את הזמן שלך.
למדתי שאופניים זה כלי הרכב הכי שווה שיש וכמה חכם המדינה הזאת מתנהלת, בנויה ומתוכננת גם אם זה באיטיות מחרידה לפעמים. לזה אתגעגע קשות ואפילו שלחתי את האופניים ההולנדיים שלי לארץ שתהיה לי מזכרת
הילדים רכשו שפות חדשות, חברים מרחבי העולם, התמודדו בגבורה לא רגילה עם המעבר, רכשו נימוסים ולכבד מורים. הם למדו על העולם הגדול, תרבויות שונות וגם התגאו בזה שהם ישראלים ובמסורת שלנו. תמיד אהבו להסביר על החגים היהודים, על האוכל המגוון ועל טקס הקידוש. למדתי כמה זה חשוב לשמור על הזהות שלך במדינה זרה- כי אם לא אתה הולך קצת לאיבוד במיוחד הילדים. שמחה ששמרתי על זה ועל העברית שלהם. תודה למיכל פורת האחת והיחידה שדאגה לשמור על העברית של הבנים
למדתי שאין על המטבח הישראלי שלנו ועל המגוון המדהים של סוגי האוכל. הולנד את מקסימה, אבל אלוהים המטבח שלך זוועה… למדתי שגם כאן הישראלים שולטים בקולינריה ולא מעט מסעדות שוות הם בבעלות ישראלית. ריספקט.
!אנחנו מככבים
ישראלית גאה
למדתי להתגעגע ולהעריך את ישראל ואת מזג האוויר החם שלנו והקיץ הנצחי, את הים, את המזגן, הלב הענק, את מפלס האנרגיות שיש לאנשים, את המצב רוח העצבני הזה שהוא כל כך ייחודי לנו.
למדתי מהי חסכנות ולקנות פחות ולזרוק פחות אוכל שזה דבר נפלא. אני עדיין שואתית, אבל קצת פחות.
למדתי מהי צניעות ולמען האמת אין לי מושג מסביבי מי עשיר ומי שורד את החודש כי 'שואו-אוף' זאת מילה גסה בהולנד. זה משהו שיהיה לי מאד חסר בישראל, כי לצערי בארץ אנחנו 'קופי פייסט' של ארה"ב וכל היום רצים ורוכשים מותגים ומתנפלים על כל רשת חדשה שמגיעה לארץ ו'פרימרק' לדעתי מתפרנס בעיקר מהישראלים שקונים כאילו אין מחר. למדתי שאפשר גם אחרת. לילדים יש פלאפון בגיל 10 ולא הכי משוכלל, המותגים כאן לא שולטים והילדים לומדים שאפשר לחיות גם אחרת
מאותגרת
למדתי להתמודד עם לא מעט אתגרים, קשיים, נפילות, בעיות בביה"ס, קשיים של הילדים, חיפוש עבודה, פרידות מחברים, אנשים חדשים באים והולכים, מרחק ממשפחה, פשרות, וויתורים, משפחתיות, זוגיות, סופש ארוך וחורף קשה.
למדתי לכתוב, להביע, לשתף, להתקלף. עוד חלום שהתגשם ולנהל בלוג ונכון שאם לא היה לי את 'חני שלי' שגם יודעת לסדר אותי יפה אולי הבלוג היה נראה קצת אחרת… אבל למדתי לשתף ולחשוף ולא רק את הדברים היפים. כי כן, לכל מי ששוקל רילוקיישן קיימים שלל אתגרים לצד חוויות וקשיים ולא תמיד הכל מסתדר כפי שאנחנו רוצים או מצפים. לא תמיד מוצאים עבודה ולפעמים הבדידות משתלטת או חוסר המעש והגעגועים מחלישים והמזג אוויר אפרורי וקר ויש משברים ופחדים ויש ויש ואין ואין ועדיין זאת מתנה מדהימה המעצבת את חייך ופותחת את הראייה שלך שאפשר ורצוי לחיות אחרת.
למדתי שאני יותר חזקה ממה שאני חושבת. למדתי שרילוקיישן עם ילדים זה עולם אחר לעומת הרילוקיישן הראשון שלנו בסן פרנסיסקו והילדים שלי הם גיבורי על חלל! למדתי על שוק העבודה הבינלאומי שלצערי בישראל עוד לא הגדרנו אותו והוא עדיין חסר גבולות ואנחנו חושבים שאנחנו מנהלים את העולם, אבל אנחנו גם עושים במקביל הרבה בלאגן ועם זה גם ממציאים ויוצרים יותר מכל מדינה אחרת.
למדתי על עצמי לא מעט. למדתי מהו זמן משפחה שפוי.
ישראל כן מחכה לנו
אני חוזרת לישראל קצת אחרת, יותר חכמה, יותר פתוחה, קצת חוששת, קצת מאופקת, אבל מלאה באנרגיות חיוביות ושק של כלים וניסיון. הילדים ושאול חוזרים גם כן עם סימני שאלה רבים וכולנו בתקווה שתקבלו אותנו בזרועות חמימות ודביקות ותגלו קצת סבלנות ופחות ציניות ל'למה חזרנו'. אנחנו שלמים לגמרי עם החזרה לארץ ויודעים שנצטרך נשימה ארוכככה בשנה הקרובה. הבלוג ימשיך לעבוד ואולי ישנה קצת כיוון, אבל עדיין אהיה על הקו הולנד- ישראל לספר לכם על אמסטרדם, הולנד ושלל נושאים אחרים.
ביום רביעי נעלה כולנו על מטוס עם כמה מזוודות ובמקביל יש מכולה שאני מאד מקווה ששטה לה בשלום עם חפצינו הדלים. נחזור לגור ליד הים הכחול ונזיע ונקטר קצת יחד אתכם בארץ זבת חלב ודבש
…שבוע מקסים לכולנו ונפגש בקרוב בחוף בבית ינאי
רוית
עוד בבלוג:
מעברים בחיים- הבלוג של רוית 