שעות הערב הבית כבר שקט
רק קול בוקע ממכשיר הטלוויזיה
ונחירות רמות של אבי שכרגיל נרדם מול המסך.
אני זוכרת את עצמי ילדה מנומשת בת שמונה
עומדת בשקט ליד המתג החשמלי פותחת סוגרת וסופרת בדיוק שלוש פעמים לא פחות ולא יותר
לאחר מכן נגשת למיטה שלי ומרימה בזהירות את המזרון ובודקת שהתמונה של הוריי נמצאת שם עמוק בתוך ספר התנ"ך ושוב מקיימת טקס קטן סביב התמונה.
.לאחר מכן אני גוררת כסא לדלת הראשית למספר טקסים נוספים
הייתי מעין קצין הבטחון של הבית, אמנם גיל קצת צעיר לתפקיד רם מעלה לא בטוחה שהמשפחה אהבה את הרעיון של חלונות ודלתות נעולים רוב שעות היום והלילה, אך הטקסים ליוו אותי כל יום. נעמדת על קצות האצבעות, מותחת את צווארי ומציצה בעינית הדלת לוודא שאין איזה גנב טועה מאחורי הדלת.
כל החלונות היו צריכים להיות מוגפים ונעולים היטב ואני רק מציינת שזה תקופת טרום מזגן בכל חדר כך שהבית החניק קלות, אך לפחות חשתי בטוחה. משהו בטקסים תמיד הקסים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי טקסים
לפעמים הטקסים כבלו ואף הכבידו לפעמים ניסתי להתחמק מהם, אך הם רחפו מעלי מנגד הם גם העניקו לי מעין שקט נפשי, סדר מופתי לעולמי הקט והילדותי ונסכו עלי בטחון.
אהבתי טקסים, לפני השינה, לפני יציאה
,לפני מבחן חשוב, לפני טיסה, לפני ריאיון עבודה
טקס יומהולדת, חגיגיות צבעונית מרגשת
טקסי יהדות, טקסים רוחניים, טקסים באירועים מיוחדים
אפילו טקסי זכרון
טקסי התבגרות, טקסים שבטיים
זה תמיד שמח או עצוב
אין באמצע ואי אפשר להשאר אדישים אליהם
יש אנשים שטקסים משולבים בשגרת היום יום
ויש אנשים אשר קבוע יתמרדו נגד טקסים
זה שבטי מדיי עבורם, מתוכנן וידוע מראש
ויש אנשים שמחכים לטקסים אשר מהווים פתח כניסה להגדרות
כאלו או אחרות.
ועכשיו יום כיפור מאחורינו ויש משהו בטקסיות
של יום כיפור. בלבן, בחשבון נפש, בהכנות, מה מותר מה אסור
מה להגיד ועל מה לסלוח והטקסים הנלווים
טקס הכפרות עם התרנגול, טקסי סליחות, סעודות ועוד שלל מנהגים
אני רוצה לנפץ ולקיים מעין תשליך אישי
ריסטרט חדש להרגלים וטקסים שאני רוצה להשליך מעלי
וכמה חדשים שאני כמהה לאמץ
משהו בגינוני הטקס נותן לפעולה עצמה מעין חשיבות
מיוחדת ולא תמיד בצדק. יש כאלו שיקראו לזה הפרעה טורדנית
אבל לא מתכוונת ללכת לשם. זה מנפץ לי את החגיגיות
בימים אלו אני רוצה לקיים טקס ויראטואלי
טקס תשליך מילים לקבל את השנה נקייה יותר
טהורה יותר ופחות כבולה
מבטיחה שזה יהיה קצר וחגיגי
רווי במילים ש'זותי' שאני מאד אוהבת את דעתה
תתן לי אוקי רשמי להתחלה
רק אגיד ואומר שבשעה טובה
וכבר סיבה לחגיגה
אני משיקה בלוג חדש עם לוק רענן
אולי אפילו קצת יותר בוגר. בכל זאת אני בלוגרית כבר כמעט שש שנים
וזה הזמן להגיד תודה לחני האחת ויחידה שלולא היא עוד הייתי
מקללת בשקט את 'בלוגר' שאיבדו אותי מזמן כלקוחה
ותודה לוורדפרס שפתחו בפניי עולם קליל הרבה יותר
.ותשתית ידידותית ומזמינה
.מזמינה אתכם לעקוב ולשתף את הבלוג
נתחיל בניקוי, מה אני משליכה ואחכ מה אני מאמצת לחיקי
קודם על אני משליכה באהבה את כל הכעסים, האכזבות
והשיפוטיות שלי על עצמי – זה לא בונה, זה מיותר
משאירה את העבר מאחור, נברתי בו מספיק ואני חושבת שהגיע הזמן להפרד ממנו. כבודו במקומו ולא מצטערת על כלום. אוקיי . כמעט על כלום, סולחת באהבה לעצמי ואחרים, שלא תמיד הבנתי, הרגשתי, החלקתי, זרמתי, הסכמתי, הגבתי, חיבקתי… סולחת לכל מי שעצבן, הכעיס או פגע – משחררת באהבה
לומדת לשחרר מחיי אנשים מיותרים, פעולות מיותרות, לא להתאמץ יותר מדיי שלא צריכים ולוותר לעצמי יותר. והכי חשוב להציב גבולות מול האחר וגם לעצמי
לעשות בחירות טובות ואמיצות לזכור שחיים פעם אחת והפחדים תמיד יהיו שם אז אין טעם להאבק בהם, תנו להם מקום זה בסדר לחנות את האגו שצריך וגם ללטף אותו מדיי פעם
לחפש תשוקה, לייצר תשוקה ולחיות עם תשוקה אדירה
זה אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי שאם יש בי תשוקה- הדברים כבר קורים, אם הזיק קיים, הדברים מתגלגלים לא תמיד צריך ליצור משהו חדש
לפעמים צריך פשוט לקבל ש'זה מה שזה' וזה המון וזה הרבה ורק שתדעו שזה מה שזה הפך להיות המנטרה החדשה שלי גם אם זה נשמע טוב יותר באנגלית זה משפט חזק
יש בו את כל מה שצריך כדי לשחרר, לקבל ולהבין שזה מה שיש וצריך להתמקד בזה
ואני רוצה לסיים בכמה טקסים שאני חייבת לאמץ
כתיבה כל שבוע – גם אם זה קצר חייבת לכתוב יותר
במיוחד עכשיו שהתחדשתי בבלוג חדש
גם אם אני משתעממת – התמדה. ללמוד להתמיד קצת מעבר להתלהבות הראשונית שיעור חשוב שאני לומדת לאמץ
טקס הבוקר שלי אני מבטיחה לפתח ולהתמיד – הוא הופך את הבוקר למשהו אחר וארחיב על כך בפוסט נפרד
ומאחלת לכולנו שנה טובה, הרבה שמחה, בחירות טובות ואהבה עצמית
מעברים בחיים- הבלוג של רוית 
מקסים, רוית, כמו שאת מקסימה. מחכה כבר לפוסט הבא! התמידי בכתיבתך כי היא בחרה בך.
אהבתיאהבתי