EP_03292016_NRR_Hummus_inset3
נחתנו ברגע האחרון בארץ הקודש בעקבות אובך קליל באמסטרדם.  שעות ספורות לפני כניסת יום כיפור. עוד במהלך הטיסה התחלתי להרגיש את הרעב והגעגועים העזים לאוכל ישראלי משובח. חוץ מגעגועי למשפחה ולחברים, הדבר העיקרי והמשמעותי אשר חסר לי בהולנד זה אוכל. ה'קולינריה ההולנדית' היא לא הסיבה אשר בגללה עברנו להולנד.
 
המנות הפלסטיות המהונדסות במטוס רק הגבירו את געגועי לאוכל. התחלתי לפנטז על שולחן מלא בכל טוב וכמובן מעל מרחף הג׳אנק הישראלי שבדרך כלל אינו שוכן על שולחני, אך בארץ מקבל משמעות אחרת. במיוחד בביקור מולדת. 
 
הגענו. פרקנו את חפצינו ושעטנו חסרי נשימה לארוחה מפסקת אצל חברים טובים בבת חן. כמיטב המסורת הארוחה היתה גדושה בכל טוב פלוס תוספות פלוס פלוס. נותרו לנו 45 דקות לבלוס. לעכל ולבלוס שוב לפני הצום. הכל קרה מהר. מהר מדיי. השולחן הכיל כל סוג אפשרי של אוכל משובח שפינטזתי עליו בטיסה. בקושי הספקתי ללגום מים בין ביס לביס. גם אם לא התכוונתי לצום, הגוף שלי ממש התחנן לאחר הארוחה שאניח לו לכמה שעות טובות. 
 
קצת אכזרי לנחות וישר להכנס לצום, אבל קיבלנו זאת באהבה. הצום עבר חלף לו בשלום. 
(איך לא יעבור בשלום אחרי ארוחה כזאת?!?)
 
אני מסתובבת בארץ זבת חלב ודבש ומוחי מתחיל להזות על ג׳אנק פוד: 
חומוס (לא שחומוס הוא בהכרח ג׳אנק)  
פלאפל 
מסעדות פועלים 
פיתות 
בצקים 
פיתות ממולאות בכל טוב
ונעצור כאן כי אני שוב רעבה. 
Hummus and falafel
 
בכל פעם שאני מגיעה לארץ אני רוצה לטעום. הכל. להפגש במקומות שאפשר כבר לשלב אוכל וחברה טובה. אני מחפשת את האוכל הבסיסי של סלט קצוץ עם טחינה, שקשוקה, בצקים ממולאים בכל מה שאפשר למלא וחבריי היקרים מעדיפים מקומות קצת יותר מעניינים. 
 
אני לא אוכלת ג׳אנק. אוכלת בריא. מאד מודעת למה נכנס לגופי, אבל בארץ אני פורקת כל עול. 
אוכלת ללא חשבון. מתרגשת כמו ילדה ולא יודעת למה כל הזמן אני רוצה לאכול חומוס. מה קורה כאן? אין לי שמץ. כאשר גרתי בארץ לא אכלתי חומוס וכל ביקור אני ישר מפנטזת ומחפשת חומסיות. 
אני משייטת עם הרכב בכבישי ישראל ומנסה להתעלם מהצפירות סביבי ונפנופי הידיים. מנסה לא לתת להם מקום של חשיבות ולהרעיד את עצביי. לפעמים אני שואגת חזרה: ״למה… אבל למה לצפצף…?! תנו לרמזור להתחלף!!״. מבינה שבארץ כולם במצב כוננות. על הכביש. בדרך. כל הזמן אתה במצב של ל׳קראת משהו׳. מנסה לא לתת למצב לנהל אותי, אבל נכנעת אחרי יום וחצי על הכביש. טרם צפרתי באכזריות, אבל הגברתי את המוזיקה ברכב כדי לנסות להדוף את רעש הצפירות של הנהגים סביבי. 
102001441-asngry.600x400
 

אני מוצאת את עצמי מחייכת הרבה. לא יודעת אם זה כי מזג האוויר האירופאי עידן את הנמשים שלי או אני מרגישה כמו תיירת בחופשה?! למען האמת אני מחייכת הרבה כי הפעם בחרנו לשכון ליד הים. אני מכורה לים. מכורה קשה. חבריי יודעים בביקור בארץ לא משנה מה מזג האוויר אני אהיה רוב הזמן בים. לפני שעברנו גרנו בעמק הכי יפה בעולם בין כרמים ושדות וים כחול- עמק חפר. החופים הכי יפים בעולם נמצאים שם – ואני שוקעת בתוכם.

 

כופרת בחומוס.


סוכות. נסכם את זה כך: כנראה שמדובר במסורת. ערב סוכות קבוע יורד גשם. לא משנה אם חם ולח- הגשם מבקר אותנו וכנראה פשוט צריך להפנים. בהחלט חוויה רטובה והעיקר שהילדים נהנים והקישוטים רטובים. חלק מהחג. 

 

השקיעות בארץ… והשקיעות בארץ במיוחד כאשר גרים ליד הים הן קסם. קסם מיוחד ומהפנט רק זה שווה ערך לריטריט. הצבעים. השמיים. מעברי הצבעים…אותי זה ממלא כל פעם מחדש. 

 

pexels-photo-784849.jpeg



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s