חזרנו מחופשה ציורית ומדושנת בדרום ספרד ואני משוועת לקצת פורקן מילים.
'חבל אנדלוסיה' מכיל כמה מן הפנינים היפות באירופה. כפרים לבנים וציוריים, ערים עתירות היסטוריה ומבנים אדירים, ארמון אלהמברה בגרנדה, קוסטה דל סול- קילומטרים של חופים מכל הסוגים והצבעים, עיירות חוף, רכס סיירה נבאדה, נופים מכל עבר, מטבח עשיר וססגוני ואנשים חמים וחביבים.

כמה קוריוזים מהטיול האחרון: 

  • סיאסטה – המצאה גאונית. לפי הגדרת המילון מדובר בנמנום קצר בן 15-30 דקות, אך הספרדים מתחו את זה לאקסטרים ומדובר בכמה שעות טובות (בתקופת הקיץ במיוחד) שהכל למעשה סגור ונעול וכולם פשוט במנוחה. נפלא. תחשבו שנ"צ ארוך על בסיס יומיומי. 
  • בוקר. אז ככה: ארוחת הבוקר מתחילה אי שם בסביבות 11 פלוס בדר"כ מלווה בצ'ורוס אלוהי חם וספוג בשמן (זה מעין סופגניה דרום אמריקאית) שהולכים לקחת במיוחד מהמאפייה המקומית. אם אפשר ליד זה קערת סוכר 'לבן' – או רוטב שוקולד מה טוב. לא רוצה לחשוב מה הכנסתי לגופי במשך שבוע, אבל אם כבר גרנו אצל מקומיים – נתנהג כמותם לא? 
  • ארוחת צהריים. אי שם בין ארבע אחה"צ צפונה מדברים על ארוחת צהריים, אם אפשר מטוגנת עדיף. בכלל המילה 'מטוגן' שגורה חזק בז'רגון המקומי. 
  • ארוחת ערב – או יותר מדוייק ארוחת לילה – אי שם בין עשר בלילה צפונה ולא פעם גם בחצות מתיישבים עם הילדים לאכול. הדהים אותי לראות את כמות הילדים והתינוקות הערים לאחר חצות – הרחובות גדושים בילדים עירניים להחריד, הילדים יושבים עם הוריהם במסעדות. משפחתיות מקסימה – אולי קצת מעיקה אחרי כמה לילות כי למעשה אין הפרדה. לא ראיתי את זה באף מקום בעולם כולל ישראל. 
  • נו האבלו אספניול. אני רק שומעת ספרדית ובא לי לרקוד פלמנקו, לנגן בגיטרה וכן גם סיאסטה קלה. ספרדית נשמעת לי כמו שירה, ניגון ענוג והם מדברים מהר אז הם בכלל חביבים עלי. אז אם לא למדתי הולנדית עד עכשיו, החלטתי לפחות ללמוד ספרדית. 
  • מטוגן. מטוגן. מטוגן. כחובבת אוכל בכלל ואוכל ספרדי בפרט, התענגתי מהטאפסים, המאכלים המקומיים, הדגים, פירות הים, הפירות הטריים. הטריק הוא שמן זית – לדעתי הם מחסלים בקבוק שמן ביום. הכל צף בשמן זית, מטוגן בשמן זית, נטבל, נספג. טעים טעים והרבה מטוגן. בחופשה לא חושבים בריא – חושבים מקומי. 
  • אסתטיקה. נדהמתי כמה יופי יש בבנייה הספרדית, הפרטים הקטנים, הקשתות, הקימורים, הצבעים אפילו את הסורגים בחלונות ואת הגדרות צילמתי למחאת הילדים. הכל אסתטי. מטופח. נקי. מסוגנן. בהחלט הייתי מאמצת את זה בכמה שכונות בארץ. בסופו של יום הפרטים הקטנים הם אלו שעושים את ההבדל. 
  • שמש. השמש הופכת אנשים לשמחים יותר (יש שיגידו עצבנים יותר) – אנשים יותר מחייכים ומשוחררים. 
  • אוכל. כמו בישראל – אוכל הוא המרכז. הלב. העורק הראשי. הכל מתחיל ונגמר שם. הספרדים אוהבים לדבר על אוכל, אוהבים לאכול, מבינים באוכל, מתרגשים בדיוק כמונו מהאוכל. הסופרים בספרד גדושים והעגלות מתפקעות מכל טוב. כמה התגעגעתי לזה. אולי זאת קצת פזרנות לקנות יותר ממה שצריך, אך זה ממלא אותי שמחה. סופסוף לא הרגשתי חריגה. 
  • היסטוריה. הופתעתי כמה עניין גילו ילדיי בהיסטוריה. מדובר בטיול עתיר היסטוריה. להסתובב בסביליה יום שלם – 38 מעלות. זה לא שהם לא התלוננו, אך בהחלט נהנו יחד איתנו. בארמון אלהמברה עשינו סיור מודרך של שלוש שעות באנגלית והילדים היו מרותקים. בקיצור לא להרתע מלשלב היסטוריה בטיולים עם הילדים. עשינו יום טיול ויום 'בטן-גב' כך שהיה איזון מושלם להנאת כולם. 
  • גספצ'ו. תענוג מקומי מושלם. הפעם גם למדתי את הגרסא המקומית – לא רק מרק עגבניות קר, מוסיפים לזה ביצה קשה וחתיכות בשר. תענוג לחיך ולנשמה. 
אי אפשר לסיים בלי כמה תמונות – אפשר לראות את כל האלבום בלינק: טיול לדרום ספרד 
*מי שמעוניין בהמלצות- אשמח לעזור. 
 
כמה תמונות לקינוח וחוזרת לכושר! יום רגוע ומקסים 
 
גרנדה
 
 
מיחאס – הכפרים הלבנים

 

נרחה – קוסטה דל סול

 

אלהמברה

 

זהרה דל לה סיירה- הכפרים הלבנים

 

נרחה

 

ארמון אלהמברה
 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s