חזרנו לאמסטרדם. רצתי ורצתי עד ששוב התחיל שלג והכל נצבע לבן. כמה אני חושבת על שמש. היא רק מציצה ואני מאושרת. הרגעים הקטנים שמשמחים אותנו. מתחיל להטריד אותי עניין האוכל והמחשבה הבלתי פוסקת עליו. זה בטוח הקור, אבל דיי לחפש אשמים. זה מטריד את מוחי. 

סופ"ש היה ממש כיף. הוזמנו למסיבת יומהולדת והיה ממש נחמד. שוב תמהיל של ישראלים מעניין – שעטנז: יזמים, די.ג'י, בנקאית וזוג שעבר כי סתם רצה לחיות באמסטרדם, רוסיה, ערבייה ואנחנו. 
היה טעים ומשובח: חומוס. קוסקוס עם בשר…סלט ערבי קצוץ. בורקסים 'הום מייד'. שוב הטעמים של הארץ שתמיד משמחים אותי מחדש. בארץ זה כל כך מובן מאליו ופה זה מצטייר כחוויה קולינרית שאני אפילו טורחת לכתוב עליה. חוצמזה, שוב הילדים שמעו עברית. הרבה עברית וכבר היו מחוייכים. קצת פעילות. קצת שירים. מה עוד צריך לבקש. 

בערב הצטרפתי למסיבת יומהולדת באיזה בר יין נחמד, ואז חנכתי את העיר. אני נוסעת לי לכיוון הסנטר ומאות אנשים הולכים בעיר. המקומות גדושים. מלא תיירים. מקומיים. שפות מכל העולם. וואוווו. בהחלט נוסעת לי מחוייכת. איזה אנרגיות של עיר. אלכוהול וגראס באוויר. אחרי הבר החלטנו ללכת למועדון 'שוגר-פקטורי' שנפתח רק ב 12 בלילה. מושלם. כמה זמן לא הלכתי למועדון ועוד בשעה כזאת ועוד מחוייכת. נכנסים למועדון.מוזיקה מטריפה. אנשים שמחים. מה עוד צריך? 
אני מציצה בשעון כמעט 3??? ואני כמובן רעבה. חזרתי עשר שנים אחורה. הולכים לאכול. מנשנשת לי בלי חשבון פיצה ויאללה באמת צריך ללכת לישון. הילדים עוד מעט קמים. השלג יורד ואני מרגישה שח נ כ ת י רשמית את העיר: "הלו אמסטרדם"-  הגעתי. אני כבר מתאמת עם טלי המהמממת שפעם בשבוע אנחנו יוצאות לתור את העיר. 'איטס אה דיל'. 

הוויקאנד בחו"ל הוא א ר ו ך. סופש מלא. אמיתי. אין משפחה ומלא חברים בנתיים שסוגרים אותו. מצד אחד, זה בהחלט חסר לנו, בעיקר בארוחת שישי בקידוש, אבל יש משהו נחמד שאתה אדון לעצמך ללא מחוייבות בסופ"ש. יש לך מלא זמן לתכנן מלא דברים.

יום ראשון – הפורימון הגדול בבית ספר היהודי ב'ראש פינה' שבית חב"ד מארגן. לקחתי את הילדים. היה ממש נחמד. עמוס ושוב דוכני המזון שוקקים והישראלים אוכלים כאילו אין מחר. כאילו אנחנו אחרי צום. דוכן פלאפל. שווארמה. בורגול. אין מה לעשות אצל ישראלים האוכל תמיד מככב. במרכז. האוכל הוא המלך. הילדים נהנים. שומעים עברית מכל עבר וזה מספיק עבורם. ניתוש עולה לבמה ומשתתף במשימות. מאושר.
אני מקשקשת עם כל מיני. מתחילה להכיר עוד ועוד אנשים. שוב מדהים אותי שיש כאן ישראלים מכל הגוונים. הכל. 

מחר חוזרים ללימודים אחרי שבוע חופש א ר ו ך. אני יודעת שלא יהיה קל ואני מקווה שהם יעברו את זה כמה שיותר בקלות. שיהיה שבוע נפלא וחג שמח. 

אי אפשר לסיים בלי כמה תמונות. 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s