גרמניה. החברה הראשונה שהכרתי שעברנו לגור בסן פרנסיסקו לפני כ 13 שנה, הייתה גרמנייה. הכרנו בקורס אנגלית עסקית והתחלנו להסתובב יחד בעיר. החברות התהדקה גם בין בני הזוג ואף התרחבה שהגיעו הילדים.
היא לימדה אותי באדיקות על ׳חשיבות הזמן׳ והדיוק. אצל הגרמנים, זמן זה כבוד. אם אתה מאחר, אתה לא מכבד את הזמן של האחר. זה נחשב לזלזול. אצל הישראלים, זמן זה מרחב, טווח, זרימה וחופש. אני מניחה שרגליי לא היו דורכות בגרמניה מתוך בחירה, אלמלא החברות איתם. תמיד שאנחנו מגיעים לגרמניה, כל סיפורי השואה המשפחתיים מתחדדים ומקבלים משמעות חדשה. כואבת. אמיתית. אני מוצאת את עצמי בוהה באנשים הזקנים ומחברת להם סיפורי זוועות . אנחנו נמצאים בפארק מקסים, ואני מדמיינת יהודים מתחבאים בשיחים ומחפשים מסתור. קשה לי להשתחרר מזה. מודה. אפילו השקיעות כואבות לי בגרמניה.
שורה תחתונה, היינו שוב בדיסלדורף היה זמן איכות משובח עם החברים ולילדים היה כיף להיות עם ילדים נוספים ועכשיו חוזרים לאמסטרדם.

יש כמה פורימונים בעיר, ונלך בראשון יחד עם הילדים. ניתוש בחר תחפושת של אביר ויובלי אולי אולי יסכים להיות פיראט. אני חייבת לרוץ כל יום וקצת להגביר מהירות אחרי טיול השחיתות המשובחחח שעשינו.
מפלס הסוכר בגופי בטוח עלה (כן. יש גיל שחושבים על זה ועל עוד כמה תופעות בריאות הקשורות לגיל).

באלי כבר לחזור לאמסטרדם. להכין ארוחת שבת ואפילו לרכב על האופניים קצת. התרגלתי? לא ממש. אני בגעגועים עזים לארץ. לשמש הנצחית ולים הכחול כחול שלנו ולחוף ארטיק. יקח זמן. אין לחץ. שבת שלום וחג שמח. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s